עדותו של ניר חפץ היא סיפור התביעה כולה. לא, לא רק המבחן הגדול שלה, אלא השלב שבו סימני השאלה הקשים מתחילים לרחף מעל לראשיה, והספקות מתחילים לכרסם ביסודות שעליהם העמידה הפרקליטות את כתב התביעה הזה.
אם למדנו אתמול דבר מה בעל ערך מעדותו של ניר חפץ, זה שהראיות שהיו מצויות עד אתמול בידיה של הפרקליטות לא מספיקות להוכיח דבר. בבית המשפט הוא אמר דברים הפוכים לחלוטין ממה שאמר באלפי עמודי עדויותיו במשטרה, אשר נגבו, נזכיר, לאחר שהפך עד מדינה. אין מנוס מהמחשבה המבהילה שדברים שחפץ שלל לחלוטין במהלך חקירותיו, עברו טרנספורמציה מודרכת במהלך "רענון העד" שנערך שבועות ספורים לפני הופעתו בבית המשפט.
כשנשאל, למשל, בדבר מידת מעורבותו של נתניהו בענייני תקשורת, העיד אתמול - ולראשונה - שרה"מ לשעבר עסק בענייני התקשורת כמו שעסק בעניינים ביטחוניים. חפץ הוא איש של כותרות, והוא כנראה חושב איך לספק אותן לתקשורת. ברוח דומה הקצין חפץ את מידת מעורבותו לכאורה של נתניהו בניסוח הודעות לתקשורת: "היה מעורב בכל פסיק". איפה הייתה האובססיה הצבעונית הזאת בחקירה?
גם בענייני אלוביץ' גילינו אתמול חפץ חדש. כשהעיד אתמול איך שאול אלוביץ' אמר לו פעם "איך הם לא מבינים שאני נותן להם את האתר?", לא היה אפשר לחשוד שמישהו ימציא אמירה כזאת. אך מצד שני, איך היא לא הוזכרה כלל בכל אלפי עמודי חקירותיו אחרי שכבר הפך לעד מדינה? למועד היכרותו הראשונה עם איריס אלוביץ' הוא דווקא כן התייחס בחקירותיו במשטרה - וטען לאורך כל הדרך כי הדבר אירע בדצמבר 2016. אתמול, לעומת זאת, "הוקדמה" כניסתה של הגברת אלוביץ' לעלילה: "מתי הכרת לראשונה את גברת אלוביץ׳?", שאל התובע את חפץ, וזה ענה מבלי להסס כי הדבר אירע באמצע 2015.
האם כך מתנהלת תביעה במדינה דמוקרטית? ועוד במשפט דגל כל כך דרמטי וחשוב, שהסיט את ההיסטוריה הפוליטית של ישראל? הפרקליטות, ככל הנראה מתוך מצוקה, נקטה פעולות שסדר הדין הפלילי אינו מכיר, ושטרם נצפו באולמות בתי המשפט במחוזותינו. כאשר ההגנה נאלצת להתמודד עם ריבוי גרסאות של עד מדינה, עד מפתח, שאת האחרונה שבהן היא שומעת בעיצומו של ניהול ההליך, המשפט חדל מלהיות משפט והוא מתחיל לתפקד כהצגה תקשורתית במקרה הטוב, והליך בלתי הוגן במקרה הרע.
פרקליטות הגונה ומקצועית לא הייתה מקדמת כתב אישום כזה, ובטח ובטח שלא הייתה שולחת את התביעה באופן מרושל כזה להופיע בפני השופטים. ויש יסוד סביר להניח שאם היה מדובר במשפט אחר - בית המשפט היה מגלגל את התביעה מכל המדרגות, עם נזיפה, כבר בשלב הזה.
משום שבמדינה דמוקרטית שיש בה מערכת משפט מתפקדת ואמינה, לבית המשפט יש תפקיד חשוב גם בריסון התביעה כאשר היא משתמשת בכוחה כדי להשלים חוסרים בראיות, במה שנראה כמו עדויות מודרכות הסותרות את הדברים שנאמרו בחקירה. זה קרה מהר מן הצפוי, אבל הנה קיבלנו אישוש מוצק לתחזית הפסימית של פרופ' רות גביזון המנוחה, שהתקשתה לראות איך משפט נתניהו יהיה משפט צדק.
ולמען האמת, מה שמהדהד מהסיפור החדש של העד הוא הביטוי שבו נקבה הנשיאה לשעבר מרים נאור: משפט נתניהו הוא משפטו של מנדלבליט, וכתב האישום נגדו כותב את עצמו בימים אלה ממש בבית המשפט בירושלים.
