נכון נהגה הוועדה בראשות השופט בדימוס מנחם פינקלשטיין, שהוקמה לחקור את אירועי בריחת האסירים הביטחוניים הפלשתינים מכלא גלבוע, שלא רצתה לעסוק בסרסור חיילות בשרות בתי הסוהר אשר הוקרבו - ממש כך - לטובת יושבי הכלא. יש להחלטה שלה שלושה צידוקים מן הקל אל הכבד:
- הוועדה הוקמה לבדוק את מחדלי הבריחה. התפרסותה על פני נושאים נוספים, שאירעו בעבר, תדחה את סיום עבודתה. אך על-מנת שייעשה צדק והדברים יתוקנו אין טעם להרחיב את היריעה ולדחות בכך את ההכרעה.
- האירוע כה מזעזע, שיש לפתוח מיד בחקירה פלילית נמרצת של המשטרה. לוועדת פינקלשטיין אין את הכלים והסמכות החוקית לעשות זאת, ואם תיכנס לנושא תישאר חסרת אונים. מה תעשה? תזמן את הסוהרות לעדות? ואת האסיר הביטחוני-פלשתיני, שהזמין מקצין המודיעין את העסקתן באגף שלו? רק המשטרה מחזיקה בכלים החוקיים והמשפטיים ובאמצעי החקירה לבדוק את הנושא, ויש לדון בו עד תומו.
- חקירת המשטרה, לא הוועדה, צריכה להתרחב גם לעבר מי שחקרו את הפרשה בעבר והותירו את הקצין אשר אחראי להסדר הנקלה על-כנו.
המשטרה תהיה יעילה מוועדת פינקלשטיין; ואילו ועדת פינקלשטיין תסיים את עבודתה מוקדם יותר אם תפעל על-פי כתב המינוי שלה, דהיינו חקירת אירוע הבריחה בלבד. דבר אחד אינו צריך להיחקר כלל ועיקר. הוא כבר ברשות הרבים. ההוויה בשב"ס תואמת כמה מלים בשירת זאב ז'בוטינסקי: "גוב ריקבון ועפר".
