ספרו של חאלד חוסייני "אלף שמשות זוהרות" מרשים עוד יותר בהפקת תיאטרון גשר מהצגה קודמת ומצליחה על-פי ספרו של חוסייני - רודף העפיפונים. הטרגדיה של העם האפגני שטוף הדמים עולה בביצוע קאסט של אייקוני תיאטרון כמו דורון תבורי והלנה ירלובה, ושלל שחקנים צעירים שלבטח יזרחו על הבמות וישדרגו את התיאטרון העברי עוד ועוד. מה שגורם להצלחת ההצגה בבימויו של נועם שמואל, הוא תרגומו של רועי חן למחזה שכתבה אורסולה רני סרמה, המעניק לסיפור הדרמטי את הקשר הנוקב בין המאורעות המתגלים בו לפרטיהם האכזריים, לבין המתרחש בעולם כולו ומנץ גם אצלנו: השילוב של כל תנועות האיסלאם בשמותיהם השונים עם היעד המוצהר שלהן לכיבוש האיסלאמי של העולם. דורון תבורי כרשיד, הגבר האיסלאמי הברוטלי האופייני, בעל לאשה יפהפיה שלא הצליחה ללדת לו ילדים, שנושא לאשה נערה צעירה בת 15 שכן יולדת לו. הקשר (בלית ברירה בגלל הצורך לשרוד), בין האישה המבוגרת, ילנה ירלובה במלוא הדרה כמלכת התיאטרון, לבין הצעירה האומללה (רוני עינב בוגרת סמינר הקיבוצים, הנוגעת לכל לב) שהנישואים קורעים אותה מאהובה מילדות (אבי אזולאי המלבב והמרשים, הכובש כל לב בכנותו) - הקשר הזה יוצר ברית מופלאה ביניהן. כנגד הגבר האלים והאכזר המתייחס לנשים כאל חפצים, וכופה עליהן את חוקי הטליבאן. כל מה שידעתם על מנהגי האיסלאם, שפעם היו נתונים לבחירה אם כן או לא לממשם, כאן הם הופכים לכפייתיים שכל מי שלא ממלאם - נענש באופן אכזרי. משחקן הנפלא של הלנה ירלובה ורוני עינב והקשר הנוצר ביניהן, עומד במרכז העלילה, כשעיצוב הבמה הכה אמנותי ויצירתי של הקירות המתחלפים ומשנים את מקומם יצר מיכאל קרמנקו, תורם לאווירה שבלתי תיאמן לצופים הישראלים. קשה להאמין שאנשים חיים בסבל, רעב ועינויים כאלה, במדינה במאה ה-21. חאלד חוסייני (1965, קאבול, אפגניסטן) מכיר היטב את המאטריה, ורק עובדת הגירתו לצרפת, אנגליה וכעת ארה"ב מאפשרת לו לחשוף בהצלחה שכזו את הפצעים המדממים של ארץ מולדתו.