א. רקע: האוכלוסייה היהודית ופיזורה הגאוגרפי ערב המרד החשמונאי בתקופה ההלניסטית התחוללו שינויים בהרכב האוכלוסייה. הכיבוש ההלניסטי, ובייחוד מלחמות הדיאדוכים (323-301 לפנה"ס) והמלחמות הסוריות (301 - 198 לפנה"ס) הביאו להרס וחורבן, מעשי טבח בתושבים, לקיחת שבויים ומכירתם לעבדות. התנהגות הצבאות הביאה לבריחת אוכלוסין. אומנם אין נתונים, אבל סביר להניח, לדעת אריה כשר, שהייתה לכך תוצאה דמוגרפית: האוכלוסייה המקומית בחלקים מסוימים של הארץ התמעטה, מצד אחד, ובעקבות הקולוניזציה האוכלוסייה ההלניסטית גדלה באופן משמעותי, מצד שני. אוכלוסיית יהודה נפגעה יחסית פחות בזמן המלחמות הסוריות, כנראה משום שאזור הקרבות העיקרי לא היה ביהודה.
האוכלוסייה היהודית יהודה על-פי ספר עזרא מנו גולי בבל שחזרו לארץ לאחר הכרזת כורש מ-538 לפנה"ס, 42,360 נפש ועמם 7,300 עבדים. חסרים נתונים רשמיים על גודל האוכלוסייה היהודית בתקופה ההלניסטית, אבל משברי מידע ניתן להעריך את גודלה:
באמצע המאה ה-4 לפנה"ס היגלה תלמי ה-1 100,000 יהודים למצרים, גייס 30,000 מתוכם לחיל המצב המקומי ואת השאר מכר לעבדות. ההיסטוריון הקטיאוס כתב שאוכלוסיית ירושלים מנתה 120,000 תושבים.
יונתן החשמונאי גייס 40,000 חיילים למערכה נגד טריפון. על בסיס נתונים אלה כשר העריך שמספר היהודים, על בסיס חישוב הגודל הממוצע של המשפחה (6-5 נפשות) הגיע לכמה מאות אלפים, ערב המרד. מספר זה כולל בעיקר את אוכלוסיית יהודה. אין נתונים לגבי שאר חלקי הארץ.
הריבוי הטבעי היהודי היה, בתקופה ההלניסטית, על-פי המקורות היווניים, משמעותי ביותר. יהודה הייתה צרה מהכיל את האוכלוסייה היהודית וזו התפשטה לחלקים אחרים של הארץ. דרום השומרון, הגליל, הגלעד וערי החוף.
הגליל על-פי סקרים ארכיאולוגיים וחפירות שנערכו בגליל על-ידי "רשות העתיקות", מתברר שיהודי הגליל, בתקופה ההלניסטית, התחלקו לצאצאי שארית הפליטה שהשאירו האשורים לאחר שהיגלו את השכבה העליונה של האוכלוסייה בשלהי המאה ה-8 לפנה"ס ואליהם נוספו מתיישבים מקרב הגולים שחזרו מבבל, לאחר הכרזת כורש מלך פרס מ-538 לפנה"ס, ומעודפי האוכלוסין מיהודה, שעברו לגליל.
הגליל התחתון לאחר פער של כ-200 שנה, בין הכיבוש האשורי וההגלייה של תושבי הגליל, בשלהי המאה ה-8, לבין התקופה הפרסית, התחילה בגליל התחתון במאה ה-6 וה-5 לפנה"ס, תנופה יישובית רחבת היקף. 55% מתוך 70 האתרים שהיו מיושבים במאה ה-8 לפנה"ס בגליל התחתון נושבו מחדש. מתוך 50 אתרים שהיו מיושבים בתקופה הפרסית כ-20% היו יישובים חדשים.
הגליל העליון סקר ארכיאולוגי שהושלם ב-1990 קובע שבניגוד למה שהעריכו בעבר, היה גידול במספר היישובים בגליל העליון בתקופה ההלניסטית. בחלקים ההרריים של הגליל העליון היה ריכוז של כפרים קטנים שנוסדו להערכת החוקרים כבר סוף התקופה הפרסית.
הגליל המערבי לאחר פער יישובי ארוך החלה התיישבות אינטנסיבית בעמק עכו ונוסדו מחדש יישובים כפריים וערים. אבל, חלקים ניכרים בגליל המערבי היו מיושבים פיניקים.
עבה"י המזרחי בצפון הגלעד נזכרו בספר מכבים א' 8 יישובים יהודיים בהקשר למסעו של יהודה המכבי לעבה"י. בארץ עמון, לשעבר, שנקראה הפריאה, חיו יהודים במושבה צבאית, יחד עם יוונים ומוקדונים בפיקודו של טוביה, צאצא של אב שומרוני ואם יהודיה.
השומרון בטריטוריה של המושבה הצבאית סמריה היה כלול פלך נרבתא, בצפון-מערב השומרון, שהיה מיושב על-ידי יהודים.
שפלת החוף באזור יפו.
בחלק הבא - הגורמים למרד.
