הגורמים שהביאו לפרוץ המרד 1. מדיניות הקולוניזציה: הגירה מסיבית הלניסטית לארץ בעידוד השלטון שפגעה בהרחבת ההתיישבות היהודית.
2. הפקעת הקרקעות מידי האוכלוסייה המקומית תחת הכיבוש ההלניסטי (332 לפנה"ס - 140 לפנה"ס).
3. ממלחמת מעמדות על-רקע סוציו-כלכלי למרד דתי-לאומי.
4. מעמסת המיסים על הכפריים.
פירוט: 1.מדיניות הקולוניזציה: הגירה מסיבית הלניסטית לארץ בעידוד השלטון שפגעה בהרחבת ההתיישבות היהודית.
אלכסנדר מוקדון כבש את הארץ מידי הפרסים ב-332 לפנה"ס. יורשיו של אלכסנדר מוקדון, "הדיאדוכים", הקימו ממלכות הלניסטיות בסוריה (שושלת בית סילבקוס) ובמצרים (שושלת בית תלמי). הארץ הפכה לשדה קרב בין התלמיים לסילווקים, עד אשר התייצב המצב. התלמיים שלטו בארץ מ-301 לפנה"ס עד 198 לפנה"ס, והסילבקים שלטו בארץ מ-198 לפנה"ס עד 140 לפנה"ס, כאשר יהודה הפכה למדינה עצמאית.
כיבוש הארץ על-ידי אלכסנדר מוקדון "היווה נקודת מפנה מכרעת בתולדות הארץ" מבחינת החדירה היוונית ועמה התרבות ההלניסטית. מתקופת אלכסנדר מוקדון עד הקמת ממלכת החשמונאים ב-140 לפנה"ס, ניהלו השליטים ההלניסטים מדיניות קולוניזציה והקימו כ-30 ערי פוליס, מתוכן 20 בא"י המערבית ו-10 בעבה"י המזרחי. הקמת הערים התאפשרה על-ידי הגירה המונית בעידוד השלטון התלמי והסילבקי לארץ. ההגירה כללה יוונים מיוון, איי הים האיגיאי ואסיה הקטנה, ומוקדונים ממוקדון. השליטים לבית תלמי וסילבקוס הקימו בארץ מושבות צבאיות של יוצאי הצבא המוקדוני, וערי פוליס, שבהן הנהיגו את אורח החיים והתרבות ההלניסטית. למרבה הצער, חסר מידע על מספר המתיישבים, אבל החוקרים מעריכים שמדובר בכמה מאות אלפים.
הפניקים שהטמיעו לתוכם פלישתים ובני קבוצות אתניות של עמי הקדם המקומיים, התפשטו כבר בתקופה הפרסית לערי החוף ולגליל המערבי. הם קלטו את התרבות ההלניסטית ועריהם היו לערי הפוליס. הערים ההלניסטיות בארץ התחלקו ל-3 קבוצות עיקריות: ערי חוף הים, ערי ההר במרכז הארץ וערי עבה"י.
ערי החוף עכו הפכה לפתולמאיס.
דואר נקראה דורה או דוריס.
מגדל שרשון (מאוחר יותר, קיסריה).
קרוקודילופוליס הוקמה ליד נחל התנינים.
ארשף הפכה לאפולוניה.
אנתדון (צפונית - מערבית לעזה )
רפיח, יפו, יבנה, אשקלון, ועזה שמרו על שמן המקורי.
ערי פנים הארץ ארתוסה - בתל אפק.
שומרון הפכה לסמריה.
בית שאן לסקיתופוליס.
ירושלים הפכה לפוליס-אנטיוכיה.
בדרום אדוריים ומרשה.
בצפון פלוטריה בקרבת טבריה (תל בית ירח).
בגליל העליון: בתל אנפה (צפון עמק החולה), בתל דן.
(המאמר דן רק באזור א"י המערבית).
נוסף לערי הפוליס קמו מרכזי משנה, כלומר יישובים שלא היו במעמד עיר פוליס אבל אימצו את צורת הארגון ההלניסטית. עליהן נימנו: גזר, קמוס, גפרוס (עפרון) וקדש נפתלי שהייתה מיושבת במתיישבים פיניקים מתיוונים שהגיעו מצפון לקדש.
בניגוד למקובל ביוון, ערי הפוליס לא היו עצמאיות, אלא תלויות במלך ההלניסטי ושילמו לו מיסים. בערי הפוליס היו התושבים ההלניסטים אזרחים מדרגה ראשונה והם קלטו לתוכם את העילית המתייוונת. שאר התושבים המקומיים היו אזרחים מדרגה שנייה.
לכל פוליס הייתה פריפריה חקלאית שאדמותיה חולקו לתושבים ההלניסטים. הפריפריה החקלאית הייתה כפופה לפוליס מבחינה מינהלית, כלכלית ושיפוטית. מערכת היחסים בין הנוכרים ובין האוכלוסייה הכפרית הייתה מתוחה ועויינת.
הכיבוש ההלניסטי בלם את קצב ההתיישבות של האוכלוסייה היהודית באזורים הפחות מאוכלסים. יהודה הייתה האזור בעל צפיפות האוכלוסייה הגבוה ביותר. קצב הריבוי הטבעי היהודי היה מהגבוהים באזור בשל מצוות "פרו ורבו" ומדיניות הפקעת הקרקעות לטובת ערי הפוליס הצרה את צעדיהם של היהודים ומנעה מהם מלהתיישב באזורים מחוץ ליהודה שהיו פחות מאוכלסים.
2. הפקעת הקרקעות מידי האוכלוסייה המקומית תחת הכיבוש ההלניסטי (332 לפנה"ס - 140 לפנה"ס)
השליטים ההלניסטיים העניקו לערי הפוליס, שהיו פזורות ברחבי הארץ טריטוריות רחבות ידים ביותר. פרופ' מיכאל אבי יונה, תיאר במחקרו, את היקף הטריטוריות שהועמדו לרשות הערים ההלניסטיות:
השטחים המסונפים לערים מגדל שרשון (מאוחר יותר, קיסריה), סמריה (שומרון) וסקיתופוליס (בית שאן ) גבלו אלה באלה והפרידו בין יהודה והגליל ויצרו קשר ישיר בין הערים ההלניסטיות בעבה"י ובחוף הים התיכון. עכו הפכה לפתולימאיס ואליה סופחו עמק עכו וחלקים מהגליל המערבי. תל אנפה בצפון עמק החולה וגן-אנטיוכיה קיבלו שטחים בגליל העליון. פילוטריה (בית ירח )הגליל התחתון המזרחי.
האכרים שחיו בטריטוריות המסופחות לערים ההלניסטיות, לא היו רק כפופים לערי הפוליס מבחינה מינהלית, כלכלית ושיפוטית. המתיישבים ההלניסטים בערים קיבלו נחלות בטריטוריה המסופחת והאכרים הפכו לאריסים או צמיתים על אדמתם לשעבר. דמי האריסות היו גבוהים מהמס על קרקע פרטית. המיסים כללו מס קרקע ומס על הצאן והבקר, על-פי מספר הראשים.
אחוזות מלכותיות של הפקידות הבכירה השליטים ההלניסטיים הקימו בארץ גם אחוזות מלכותיות על אדמות שהופקעו מידי אכרים עצמאיים וגם חילקו אחוזות לפקידות הבכירה: הוקמו אחוזות בגליל, בעמק הירדן, עמק יזרעאל, עמק בית שאן, באזור עזה ועקרון-גזר.
בקיצור, הפלישה ההלניסטית הפכה איכרים יהודים לאריסים על אדמתם לשעבר, הקמת ערי פוליס בלמה את יכולת היהודים להתפשט לאזורים נוספים בארץ בשל הריבוי הטבעי הגבוה ואיימה להחליף את התרבות/הדת היהודית בהלניסטית ולגזול מהעם היהודי את מולדתו.
