מטורלל מכל העיוותים הנפשיים שהיכה השטן את העם היהודי, המתועב ביותר בעיניי, הוא הרחמים על אויב רצחני. על הטירוף הזה כבר הודח שאול המלך, ורבי אלעזר אמר את הפסוק הנורא, "כל שנעשה רחמן על האכזרים, לסוף נעשה אכזר על רחמנים (מדרש תנחומא לפרשת מצורע)".
אלה השתקפו היטב בתגובות על הריגת המחבל, שפצע יהודי, וניסה לפגוע בשוטרי משמר הגבול, שהוזעקו למקום הפיגוע. כולל האיחור בתגובת ראש הנממשלה, שר החוץ והשר לביטחון הפנים.
... "אז אמר השטן: הנצוּר הזה /
איך אוּכל לו. /
... רק זאת אעשה: אכהה מוחו /
ושכח שאִתו הצדק./
כה דיבר השטן וכמו /
חוורו שמיים מאימה /
בראותם את השטן בקוּמוֹ /
לבצע המזימה". //
אלה דברי הנביא נתן אלתרמן ערב מותו בשירו, "אז אמר השטן". לדעתי, אלף-בית של לוחמה בטרור הוא, שמחבל, שבא לפג̤ע, אסור שיחזור חי מהאירוע - גם כשמסמך מטורלל של צבאנו קובע אחרת.
מחליא הציוץ של עמוס שוקן, מו"ל הארץ, כי הוריה של שלהבת פס הי"ד - תינוקת, שנרצחה בעגלתה על-ידי צלף ערבי בחברון, רק משום היותה יהודייה - אשמים במותה, כיוון שהביאוה לאזור לחימה, מחליא, ומלמד על תפיסתו החולנית של שוקן הבן. גרשום (גוסטב), אביו, היה בפינה השמאלית של הציונות, קרוב מאוד ל"ברית שלום" - כיאות לייקה - למרות שהיה חבר בכנסת השלישית מטעם המפלגת הפרוגרסיווית. התפוח נפל הרחק מהעץ, ואם עמוס שוקן מגדיר את עצמו כציוני, אני אנטי-ציוני קיצוני בסולם הגדרותיו.
קשה שלא להתפלץ לנוכח ציוצו בטוויטר, המשקף גם את נימוסיו. אזכיר לשוקן הבן, חומץ מפוגל בן יין, כי גם תל אביב הנה אזור לחימה (למשל, במלחמת המפרץ, מחבלים פוצצו ברחובותיה אוטובוסים. נזכיר גם את מה שאִתרע בה בפרעות תשפ"א, ונמשך עד עתה). בעצם, אין אזור במדינת ישראל - עם/בלי יהודה ושומרון - שאינו אזור לחימה, ולא חטף אש רצחנית, שירו ערבים במטרה להרוג אזרחים יהודיים.
כך, מוטב, שהיה פונה לכל ההורים בישראל משנת תרמ"ב (1882), ראשית העלייה המחודשת ארצה, ומציע להם להישאר בגולה, להירצח בפוגרומים, על-ידי שלטונות מתקדמים כמו זה של סטלין ועל-ידי הנאצים. רגע, בעצם, היו שהציעו זאת - גם מעל דפי הארץ מאז שמשפחת שוקן רכשה זאת - אנשי "ברית שלום", שאחד מהם - יהודה ליב מגנס, נשיא האוניברסיטה העברית בירשולים - ניסה לפעול בשנים 1948-1947 לבטל את ההכרה האמריקנית בתוכנית החלוקה של האו"ם.
לא אבלבל את שוקן ג'וניור עם עובדות. ממילא כבר קבע את עמדותיו בשוליים הסהרורים של השמאל ההזוי. בימי טרם המדינה התנגד עיתון הארץ לעלייה (פרט לעלית הייקים, כמובן), והמשיך להתנגד לעלייה חופשית בשנות החמישים המוקדמות. מאז שרכשה משפחת שוקן את העיתון (בשנות השלושים), יצא הארץ נגד ההתיישבות היהודית במרחבי מולדתנו, ונגד ההגנה העצמית עליה.
כיום מוליך שוקן קו אלים של העיתון דל התפוצה לאנשים, החושבים את עצמם, שהפך לבטאון השמאל הקיצוני, הרווי באנטישמיות, ולמעשה, נותן רוח גבית לטרור הערבי נגדנו ולכל שונאי ישראל בעולם.
מה יעשו? לא רק מפני שאני בשנות השבעים לחיי, אני מתנגד לטירוף המתועב, שהנהיגו חסידי התקינות הפוליטית (PC), שהחליפו את המונח, "זקֵן", בכל מיני תחליפים זולים ונחותים, בהתאם לרמתם. בניגוד לשטויותיהם, בעברית, "זקן" הנו תואר כבוד, המלמד על אדם מנוסה ונבון. עם זאת, לזקנים, ולא נגדיר גיל, קשה להתרגל לטכנולוגיה המודרנית. רבים מהם מתקשים לתפעל מחשב, טלפון נייד ואפילו מסוף בנק, והם פיתחו רתיעה מהם, אם לא חרדה.
לכן, זעמתי, כשחמותי קיבלה מהבנק שלה הודעה, שיותר לא יישלחו אליה תדפיסים חודשיים של התנועות בחשבונה, ועליה להשתמש בטכנולוגיה המודרנית, שהבנק מתפאר בה. זו התעמרות חסרת בושה ומיותרת בזקֵנה בשנות התשעים לחייה, שנותרה בשולי הדרך כשהטכנולגיה החדשה עברה על פניה ביעף. מה עוד, שתתקשה להגיע לסניף הבנק שלה (שנסגר, בינתיים, ואוחד עם סניף אחר). זו אינה בעיה פרטית של חמותי, אלא בעיה כללית של ציבור, שהבנקים דורסים במרוצתם. לכן, איני מציין את שם הבנק.
דרך אגב, אותה הבעיה יש לזקנים, שרוצים להשתמש בשירותי הדואר - עליהם להזמין תור במחשב, או בטלפון נייד, כדי לקבל שירות בסניף הדואר שלהם. כלומר, דואר ישראל מדיר אותם מסניפיו, או מעמידם במצב מביך, והם נדרשים לבקש עזרה.
דרך אגב, גם אני מתקשה לפעמים להתגבר על המחסום, ששמים בפנינו קופות-החולים, בתי-חולים, בנקים, עיריות, חברות כרטיסי האשראי, או כל מוסד אחר, האמור לשרת את הקהל. המוסדות הללו בנו מערכת טלפונית כמעט בלתי חדירה, שמונעת מרבים מלקוחותיהם להשתמש בשירותיהם. "ל..., חייג 1; ל..., חייג 2" וכיו"ב, וחוזר חלילה. ואז מתברר לך, ש"עקב עומס רב, זמן ההמתנה ארוך במיוחד". למי יש זמן, כוח וסבלנות לבזבז שעות מדי שבוע, כדי להסדיר דברים פעוטים במוסדות, שאינם רוצים להעניק לנו שירות ראוי?!
זלזול החלטת שירות בתי-הסוהר (שב"ס) לשבץ דווקא כעת את ראני באשה, קצין המודיעין החשוד בפרשת הסרסור בסוהרות בכלא גלבוע, כמפקד בית המעצר בבית משפט השלום בפתח תקוה הנה לא יותר מזלזול אופייני של שב"ס בדעת הקהל.
ובינתיים, למרות מסכי העשן, טרם התחילה חקירה מחודשת של הפרשה המבישה. נראה, שהמשטרה, הפרקליטות ושב"ס ממתינים, שתתפוגג, ודעת הקהל תפנה לעסוק בעניינים אחרים, ותניח להם לנהל כרצונם וללא הפרעות מיותרות את בתי הסוהר ולא רק אותם.
גם צבאנו המפואר, ששלח את החיילות לשרת בשב"ס, גורר רגליים, לאחר שמעל באחריותו לפקח עליהן. הרי הוריהן הפקירו אותן בידי הצבא ולא בידי שב"ס. דרך אגב, לתפארת פרקליטותנו המושחתת - היא סגרה את תיק החקירה בעניין לפני שנים במהירות מדהימה.
שרלטן במאמר, שכתב יהיר לפיד, שר החוץ המדהים שלנו, עם שרת החוץ של בריטניה, נקרא מחבל חמאס, שרצח את אלי קיי בירושלים - "לוחם חמאס". אחרי נאום האנטישמיות של הבור מכל ידע וחף מכל הבנה כבר לא אופתע מדבר, שיפלוט השרלטן לבית לפיד. רגע ... זוכרים, שקרא לח"כ מרע"ם, שנפטר, "לוחם"... ועל כך נאמר, אבן, שזרק שוטה לנהר, ארבעים חכמים לא ימשוּה.
נפוטיזם אני אוהב את עמיר פרץ, למרות שלעניות דעתי, איני מסכים עם אף אחת מדעותיו המדיניות. למרות שהיה שר הביטחון, הוא אינו מתאים לדירקטור בתעשיה האוירית; ולא רק אני אומר זאת. ועדת איתור קבעה, שאינו מתאים. אז מה?! ממשלת הבלּע (בנט, לפיד, ליברמן ועבאס) מינתה אותו לחבר בדירקטוריון, מתוך מגמה, שייבחר ליו"ר הדירקטוריון. וזה אינו המינוי היחיד שהם עשו של מקורבים, של בלתי-מתאימים ושל חברי מפלגותיהם - כמובן, בשם המלחמה בשחיתות.
זכור מינויה (בהתנדבות, עאלק) של גיסתו של לפיד לדירקטורית בקק"ל. אפילו שופרות בלּע בתקשורת הביעו זעזוע מהנפוטיזם הגלוי של היהיר. תמר זנדברג מיהרה לדאוג למינוי בן זוגה ליו"ר מרכז הרצל. מרב מיכאלי מינתה את אחיותיה לבכירים במפלגת העבודה, ומינויים בוטל בהוראת המוסד לביקורת של המפלגה. עכשיו היא מנקה את משרד התחבורה, כדי להכשירו לשתילת מקורביו ואולי קרוביו בתפקידים בכירים בו... וזה אינו סוף הרשימה. אכן, ממשלת שינוי.
