המטמורפוזה שחלה בבת אנוש שהפכה לחרק/עכבישה, באה לידי ביטוי בעיצוב המופלא של הצגת המחזה שיצרה גליה פרדקין יחד עם עשרת שחקני השנה השלישית, המסיימת של הסמינר. הדמויות בהצגה עתירת התנועה הבלתי רגילה ומופלאה מתנועעות בשפת גוף רוויה ביכולות אקרובטיות וגמישות של מתחרים באולימפיאדה. בצד היכולת הגופנית המדהימה הם גם יוצרים פעילות יחודית שונה של כל אחד מהם בכל חלקי הבמה הגדולה, כך שעין הצופה לא משתעממת לשניה, ולאן שיביט יחזה בהתפתחות בתנועה הכה מרשימה. התפתחות הממחישה בהמשך את המלחמה בין שתי הקבוצות - אלה שמצד ארכנה ואלו המייצגות את האלים והשלטון. בד-בבד, התנועות המסמלות מיניות ויחסי מין שהאלים כה התברכו בנאפופיהם - כל אלו מסמלות את הביקורת על האלים מצד המשורר המשמש פה לארכנה. עיצוב התפאורה של גילי רפופורט, המתפרש על כל חלקי הבמה, ומעניק ליצורים/הדמויות כר נרחב לפעולה, ועיצוב התלבושות המדהים של שיר גדול, שמעניק לדמויות צביון כמו בסיינס פיקשן, וכן מלהטט בצורתו כמו היה חלק מהתאורה של מתן פרמינגר - מעשירים את הבמה וממחישים את האווירה הקסומה של המיתוס והשירה. הסאונד המדהים והמוזיקה המקורית של אלדד לידור מעצימים את תחושת הקסם והמתח ממה שעתיד לקרות בכל רגע. מגיע כל השבח לשחקנים הצעירים, שנטלו גם הם חלק ביצירה והיו לחלק חשוב ממנה, ובכך יכול החוג לחגוג. והם: גיא אלפרוביץ׳, נדב בלומנברג, גילי גנני, מאיה דגן, גל יעקובוביץ, חגי כהן, אופיר מרדכייב, דריה פורר, איתי פורת ומור קמחי. הכללת הרהב, ההיבריס (כמו זה של ארכנה) בראש שבעת החטאים הקרדינליים בנצרות, השפיע אף הוא על גדולי היוצרים, כך שאת השפעתו של אובידיוס רואים באמנות עד היום.