ציירי לך מילה התעסוקה היא צורך מרכזי של האדם. לא רק צורך קיומי, פיזי וכלכלי, אלא לא פחות התעסוקה היא צורך נפשי ממדרגה ראשונה, הממלאת את האדם בסיפוק, מקנה משמעות וטעם לחייו, ומסיחה את דעתו מדאגות וממחשבות שליליות. פתגם ידוע של רש"ב (רבי שלום בֶר) מבכירי רבני חב"ד, אומר: "טובה פעולה אחת מאלף אנחות". אם לאדם הרגיל כך, על אחת כמה וכמה שהדברים נכונים למתמודדי נפש, המתמודדים עם משברים, דיכאונות וקשיים נפשיים ברמה היומיומית.
כמה סמלי אפוא ששם הארגון, שחרת על דגלו את הקשר בין יצירה להחלמה, הוא "עושים נפשות". את הנפש בונים ומשקמים בעשייה. העשייה היא כלי להחלמה וחלק בלתי נפרד מהתהליך שלה. העשייה תורמת לבריאות הפיזית והנפשית שלנו. כל עשייה טובה לנפש. ודאי עשייה יצירתית, שרבים מהמתמודדים ניחנים בה. הקשת רחבה מאוד: ממשלח יד ועד עבודת סידור ניקיון, מתכנות ועד תחום ההייטק, מאומנות הספורט ןעד אומנות הבישול, מעיצוב אופנה ועד אומנות הנגרות. בעצם כל אוְִּמנות יכולה להפוך לאמנות כיד הדמיון המפותח שלנו. ועוד לא הזכרנו את תחומי האמנות המובהקים: מוזיקה, ריקוד, תנועה לצד כתיבה יוצרת בפרוזה, בשירה ובתיאטרון, והאמנות הפלסטית, בציור, בפיסול, בחימר וכדומה. לכן כל אחד אומן. כל אחד יכול.
המשורר יהודה עמיחי אומר באחד השירים: "בארץ הלוהטת מילים צריכות להיות צל". עבור המשורר השירה היא הכרח קיומי, סוג של חמצן לנשימה. אולם מעבר לכך העובדה שהשירה ככלי הבעה משחררת רעלים ופורקת מטענים רגשיים, יוצרת קתרסיס והופכת את כתיבת השירים לכלי טיפולי רגשי מדרגה ראשונה. גם אני החוטאת בכתיבת שירה, הטבועה בגנים שלי, כשהקרקע הנפשית שלי בוערת, חוסה בצל המילים הקרירות, המצננות את הנפש ונותנות לה מזור.
את עולם הציור, לעומת זאת, גיליתי בשנים האחרונות בזכות הקלאבהאוס, שאירח סדנת ציור מטעם בצלאל. משהצצתי, נפגעתי. מאז הקלאב הפך לסטודיו שלי. אני מציירת במגוון חומרים -מצבעי מים ועד צבעי גואש, ומדיו ועד דבק נצנצים. אך בעיקר אני מציירת בפחם ובצבעי פנדה או פסטל. אם השירה היא ציור במילים, הרי הציור הוא שירה פלסטית בתמונות. אני פחות משתמשת במכחול ויותר בטביעת אצבעות. אני מגדירה את הציור שלי כתמי רורשאך. הציור הוא טביעת אצבעות הנפש שלי, על כל זרמיה התת קרקעיים. התת מודע הוא שמצייר אותי. הן בשירה והן בציור אני דוגלת ביצירה ספונטנית שהיא האוטנטית ביותר. כתמים זה כל הציור. וכך, בניגוד לשירה, המגע עם הדף הוא כמעט בלתי אמצעי.
אבל למה - כדרכו של האופטימיסט, הרואה בכל קושי הזדמנות - לא לגייס בשירה ובציור גם את הדמיון המודרך, שבכוחו להפוך מכוח אוצר האור שלנו הטמון בנשמה, אפילו "עיני מפולת ועיי מפולת" ל"נברשות אור משתלשלות מתקרת העיניים", ושהצניחה תניב צמיחה?
כדאי להכיר: הקלאבהאוס, אשר כשמו כן הוא - קהילה שהיא בית למתמודדים. עם צוות נאמן ואוהב, מסור וחם, הדוגל בשוויון בין הצוות לקהילה. הקלאב מטפח את היכולות והחוזקות של כל אחד ואחת מהקהילה. המוטו הוא: "עשֵה מה שאתה אוהב, ואהב מה שאתה עושה". בקולינריה, באמנות, בתעסוקה ובתקשורת. אז מי צריך יותר מזה.
לַחְגְדוֹל מהו? לחגדול היא מילה שהמצאתי, המורכבת מהמילים 'לחדול' ו'לגדול', בסימן שאלה בצד מסקנה בסימן קריאה, ואשר צופנת בחובה תמונת חיים שלימה ואת תמצית שאלת מהותה.
לַחְגְדוֹל!
להיות או לחדול
לגדול או לחדול
לַחְגְדוֹל!
לגדול מתוך החִדלון!
