השייך מוחמד בן זאיד (מב"ז), יורש העצר של אבו-דאבי, וראש ממשלת ישראל נפתלי בנט נועדו ביום שני האחרון לפגישה בארבע עיניים שנמשכה כארבע שעות (מתוכן כשעתיים וחצי בהשתתפות יועציהם). לא נמסרו פרטים על תוכנה של שיחה חשובה זו, אבל ברור כי לא נפגשים לשיחה ממושכת לצורך רכילות בלבד...
אירן מאיימת על כל שכנותיה במזרח התיכון. באירופה מסרבים עדיין להכיר באיום האירני הגובר, הגם שידוע כי מדינה זו מפתחת טילים בליסטיים לטווח של 2,000 ק"מ ויותר. עד שהאירופים והאמריקנים יתפקחו, אולי בעזרתנו, טוב שמתקיים ערוץ חם וידידותי עם האמירויות. במקביל לכך תקפה ישראל מפעל לייצור נשק כימי "בעומק סוריה". רמז דק כקורת בית הבד לצפוי באירן, אם תיווצר התקדמות נוספת לעבר נשק גרעיני.
אבל, העובדה שבאירוע זה וגם לא אחריו נמנעו מלהזכיר את שמו של בנימין נתניהו, אדריכל ההתקרבות המפתיעה הזו לאמירויות, גם לא הבשורה הגדולה שהיא נושאת בכנפיה, היא ביטוי לנקמנות בלתי נתפסת. נתניהו גרם, בראייתו לעתיד הקרוב והרחוק, ליצירת בסיס מוצק שמאפשר הינתקות מהאילוץ הכפייתי, להכנע לתכסיסיהם האפלים ולשנאתם האפלה עוד יותר של הפלשתינים.
אילוץ זה, שמשל במזרח התיכון וגם בדיפלומטיה הבינלאומית, דורות ארוכים, הוא שמנע התקדמות בתהליך השלום. הוא זה שכפה המשך המלחמה הקרה, שנכפתה עלינו, בתוקף הסכמי אוסלו, בינינו לבין הרשות הפלשתינית. הוא גם זה שאפשר לפלשתינים לסרב סירוב גמור ומוחלט לדרישה כי עליהם להסתלק, סופית, מהתנאי שהציבו, כשומר סף, ליישום זכות השיבה, בכל הסכם עם ישראל.
באחרונה נכנסו אצלנו ללחץ נוכח התקרבות של מדינות השוכנות לחוף המפרץ הפרסי אל אירן. אני מציע לבחון תהליך זה באספקלריה רחבה יותר. כיום לאמירויות, ולמדינות נוספות (מצריים) באזור, אין תחליף לישראל, נוכח המערכה המדינית המתפתחת מול שלטון האייטולות החשוך באירן. מערכה, שבמהלך הזמן הקרוב, עשוי להיות לה גם ביטוי צבאי. במצב כזה לישראל יתרון ברור ותרומה לחיזוק משמעותי של הכוחות המצטיירים על המפה מול אירן.
מערכת הצדק הישראלית: אוי לה ואבוי לנו מעשה של יום ביומו הוא שאנו מתבשרים על פשלה חדשה המגיעה אלינו דרך המדיה, ואיך שהוא הפרקליטות מעורבת... לאחר בירור קליל, היא מתבררת כנכונה. הפעם כותבת לנו עו"ד ידועה ומוכשרת, כנרת בראשי, הזכורה לטוב מפרשיות אחרות, כלוחמת צדק אמיתית, כי שוב, במשפט זדורוב, "שכחו", לבדוק את מכנסיו המגואלים בדם. לשאלת ראש המותב, איך קרה הדבר, השיבה התובעת במילים האלמותיות: "לא יודעת"....
כזכור התחייב פרקליט המדינה דאז, שי ניצן, כי אם יפתח משפט חוזר לזדורוב, הוא מתחייב לעשות חשבון נפש... נו, אז התחייב...
גם עו"ד ציון אמיר הצטרף לחובטים בתיק 4000, המתנהל לעינינו. אמיר, שלו נסיון רב בפלילים, דיבר לפני מספר ימים על כי תופרים תיקים לביבי. "להכיל אשמה על נתניהו זה כמו להגיד שהיה שוד מזויין, בלי להגיד באיזה יום ובאיזה בנק..."
מה לאסון מירון ולמרים נאור? הוועדה לבדיקת אסון מירון, שמונתה על-ידי נשיאת העליון, אסתר חיות כללה, כזכור, את המינוי של מרים נאור כיו"ר הוועדה, לצערי לא הבינו במערכת עשיית הצדק כי לפעמים "טוב מראה עיניים מהלך נפש". במקרה דנן הוחמצו שני הציוויים דלעיל. המערכת שוב התגייסה לשמור על עצמה מכל משמר. הרי מרים נאור היא זו שעמדה בראש המותב שהחליט לדחות את בקשת הממשלה לקבל אחריות כוללת על ההר. ביהמ"ש החליט אז, שלא להיענות לבקשת הממשלה, אלא להעדיף את בקשת העמותות. הן ביקשו לנהל את ההר בעצמן (ומה קרה בפועל? אסון גדול בו חזינו כולנו)... ובמקביל כאמור, המותב דאז כאשר נאור בראשו, החליט לזרוק את הממשלה מכל המדרגות. האם יש לה, לנאור, חולשה מיוחדת בנושא זה. הרי כך נהגה גם בהחלטותיה (3) לגבי דרום תל אביב. גם שם זה נגמר באסון.
רבות דובר על העובדה כי המערכת המשפטית פטורה ממתן דין וחשבון על החלטותיה או נכון יותר על תוצאותיהן, גם אם הן מתבררות כשגויות. זו מערכת יחידה מסוגה שאיננה חייבת ללמוד מכשליה. אף דוחה אפשרות כזו בתוקף חקיקה מיוחדת(!) במבחן המעשה אין ספק כי חיות טעתה במינוי הזה. גם חשבון נפש לא יהיה. נהפוך הוא. שהרי לכם מינוי שכנראה נועד למנוע אותו, גם כשהקורבנות בנפש מעידים, אומנם עדות, אילמת, אבל נוכחת מאד.
דיון על... טעויות, גם כאלה שנגמרו באסונות, לא יקרה. מערכת המשפט תפעל תמיד למנוע מראש כל אפשרות לדיון כזה. תחסל, כל שיח בונה על אופן התנהלותה, ולו גם השגויה ביותר, ולו גם כזו שגרמה בעקיפין, לקורבנות אדם.
