אין ספק ששיעור התעסוקה של נשים במדינת ישראל הוא גבוה, ולכן הפער המגדרי בין נשים וגברים העושים את אותו תפקיד מתבטא כמעט תמיד בשכר מאשר בתעסוקה. הנתונים מראים כי הפער בין גברים לנשים בשיעור התעסוקה עומד על 7.7 נקודות אחוז והוא נמוך יחסית לממוצע ה-OECD (13.3 נקודות אחוז).
זאת, לעומת פער השכר עומד על 22.7% לשכירים במשרה מלאה, והוא כפול מ-12.4% בממוצע המדינות המפותחות. 60% מהפער הזה מוסבר בהיקף משרה נמוך יותר ו-30% בבחירת ענף תעסוקה.
חישוב שערך לאחרונה משרד האוצר הראה כי צמצום הדרגתי של 40% מהפער בין גברים לנשים צפוי להוביל לגידול של כ-34 מיליארד שקל בתוצר ב-2030 ושל כ-91 מיליארד שקל ב-2040 בהשוואה לתרחיש עסקים כרגיל (צמצום איטי). אך עם זאת, ירידה מקבילה בהכנסת גברים, למשל בשל מעבר שלהם לענפי תעסוקה פחות מכניסים או ירידה באחוז המנהלים אצלם, עלולה לקזז חלק מהתוספת.
סבסוד מעונות יום ניתן לראות כי הפער הקיים בשכר בין נשים לגברים הוליד מושג סוציולוגי חדש העונה לשם: "קנס האימהות". קנס האימהות הינו מושג הנקבע על-ידי סוציולוגים אשר מתייחס לכך שבשוק העבודה אימהות חוות אפליה שיטתית בשכר, בהטבות ובתפיסת היכולות שלהן ביחס לנשים ללא ילדים.
נשים המתפקדות כאימהות נתפסות כפחות מחויבות לתפקידן ופחות אחראיות וגם פחות סמכותיות מאשר נשים שאין להן ילדים. בעשורים האחרונים חלה עלייה מתמדת בשיעור השתתפותן של נשים בשוק העבודה, ביניהן גם של נשים נשואות ואימהות לילדים. למרות העלייה, חלוקת העבודה בתוך המשפחה נשארה כשהייתה והיא מותירה את רוב האחריות המשפחתית על נשים המשמשות קודם-כל כמנהלות משק-בית, ולאחר מכן כנשות קריירה.
הסיבות להיווצרותו של "קנס האימהות" בישראל בשל שיעור התעסוקה הגבוה, קנס האימהות בישראל נובע בעיקר בשל ירידה בהיקף המשרה של נשים לאחר לידת הילד הראשון ופחות בגלל יציאה משוק העבודה. נוסף על כך, לאחר לידת הילד הראשון הנתונים מעידים כי נשים בוחרות לעבוד בשיעורים גבוהים יותר באזור מגוריהן. תשע שנים לאחר לידת הילד הראשון, הסיכוי של נשים (מועסקות) לעבוד באזור מגוריהן גדול ב-12% ביחס לשנה שלפני הכניסה להורות, בעוד שבקרב האבות לא חל שינוי. כמובן, הבחירה לעבוד קרוב, מגבילה את האפשרויות ועלולה לפגוע בשכרן.
בחברה הערבית הפער המגדרי נפתח באופן משמעותי בשנת הנישואים, טרם לידת הילד הראשון.
"קנס הנישואין" של נשים ערביות ביחס לגברים ערבים עומד על 35%, סכום גבוה מקנס האימהות בקרב נשים יהודיות שאינן חרדיות (28%). בנוסף, בקרב הנשים הערביות מרבית הפגיעה בהכנסה מעבודה לאחר הנישואים נובעת מעזיבת שוק העבודה, ולא מצמצום בהיקף המשרה. לכן, תופעה זו מחזקת את ההשערה לפיה הפערים המגדריים בשוק העבודה נובעים גם מתפיסות תרבותיות.
קנס האימהות" של יהודיות לא חרדיות בישראל, כלומר שיעור הירידה שלהן בשכר לאחר לידת הילד הראשון עומד על 28%. באוכלוסייה הערבית אין קנס אימהות אלא "קנס נישואין" והוא גבוה בהרבה ועומד על 35%. למרות פריון הילודה הגבוה מאוד בישראל, קנס האימהות של נשים יהודיות לא חרדיות בישראל אינו גבוה יחסית למדינות המפותחות.
המצב בעולם כפי שגילתה שירה מרגלית, הכלכלנית הראשית במשרד האוצר, "קנס האימהות" המונהג בישראל הוא גבוה משמעותית מזה שמונהג במדינות דמוקרטיות כמו גרמניה, ארצות-הברית, ושוודיה. כך למשל, בגרמניה עומד קנס האימהות לאחר עשור על 61%, בבריטניה על 44%, לעומת 28% בישראל, ואילו בשוודיה קנס האימהות עומד על 26% בלבד, ובדנמרק על 21%.
הגיע הזמן שבשנת 2022 עוד מעט לא יהיו פערי שכר בין גברים ונשים העושים אותו תפקיד וכן הגיע הזמן שמדינת ישראל תעזור להורים הטריים כדי שנשים תוכלנה לקצר את חופשת הלידה ולהשתלב מחדש בשוק העבודה.
