אלברט שווייצר, הרופא והפילוסוף זוכה פרס נובל לשלום לשנת 1952, אמר: "דוגמה אישית היא לא מקור ההשפעה העיקרי על אחרים - היא המקור הבלעדי". בהמשך לכך אני מציעה לכל אחד מאתנו לבחור לעצמו "כוכב לכת אנושי" או "תחנת כוח אנושית". כלומר, אדם שיהיה עבורנו מודל לחיקוי ולהשראה. אדם כזה יהיה עבורנו מנטור ומורה רוחני, ואנחנו נבחר, נשאף להגיע לרמתו המוסרית ולהישגיו המקצועיים והרוחניים. הוא יהווה עבורנו "רף אנושי" שאליו אנו שואפים להגיע, ועל כן הוא חייב להיות מצויד בתכונות אנושיות הראויות לחיקוי.
הוא ישמש עבורנו מורה דרך לחיים, נתייעץ בו בשעת הצורך, נקבל ממנו עידוד, ולחלופין נשמע ממנו על כיווני דרך אחרים מאלה שהלכנו בהם עד עתה. כל זאת, ללא שיפוטיות וללא ביקורת מצדו, אלא מתוך רצון כן לסייע לנו. הוא יהיה עבורנו בבחינת ה"רבי" עבור הדתיים, או הכומר עבור הנוצרים.
הוא עשוי להיות אב, אם, חבר, ממונה בעבודה, קולגה או מרצה באוניברסיטה. הוא אפילו יכול להיות אדם הכפוף לנו מקצועית, כמו גם אדם המצוי ברמה כלכלית וחברתית הנמוכה משלנו. אין כל משמעות למעמדו הכלכלי, המקצועי והחברתי.
שפר גורלם של האנשים הדתיים. מבחינתם, הכל כתוב בתורה הקדושה, ובמקרה הצורך הם נועצים ברבי. כל דבר המתרחש בחייהם - הטוב, ואף הרע - נגזר מהשם. בדרך זו הם מתמודדים עם אירועים בחייהם בהשלמה גדולה יותר מזו של אנשים שאינם מאמינים.
לכל אדם חייבת להיות מערכת מוצקה של ערכים מוסריים שאינם ניתנים לערעור. אני מדמה את הערכים הללו למעין "שמיכה מוסרית" המכסה אותנו כל חיינו. היא מעניקה לנו חום והגנה, גבולות ערכיים, ביטחון, תחושה שמשהו טוב עוטף אותנו ומגן עלינו, הן כיחידים והן כחברה. מערכת הערכים הללו שומרת שחיינו יהיו תחומים בגבולות מוסריים ברורים. וכפי שהשמיכה מפעם לפעם מכסה טפח ומגלה טפחיים, ייתכן שבמהלך חיינו ננסה לבדוק את הגבולות, ייתכן שנחרוג מעט מהגבולות שקבענו לעצמנו, אך סביר להניח שתוך פרק זמן לא ארוך נחזיר את "השמיכה" למקומה.
החום של "השמיכה" הוא כחום האנושי שנקרין כלפי הסביבה והסביבה כלפינו. החום האנושי שלנו לא יישאר רק אצלנו, אלא יופנה כלפי בני משפחתנו, כלפי אנשים אותם אנו אוהבים וכלפי הקהילה בה אנו חיים והאנשים סביבנו.
בחיינו אנו מצווים לסייע כמיטב יכולתנו לאלו הזקוקים לעזרתנו. אדם הפונה אלינו על-מנת לקבל עצה או עזרה, פיזית, כלכלית, מקצועית או חברית, שומה עלינו לעשות הכל כדי לסייע לו. כל סיוע שנעניק לו - נקבל מן היקום בחזרה פי כמה וכמה. אדם שאינו מסוגל להעניק מעצמו גם לא יקבל מהחברה ולא מהיקום.
הסופר צ'ארלס דיקנס אמר: "איש בעולם אינו חסר תועלת אם הוא מסיר מעט ממשאו של אחר". הסופר והפילוסוף הרומאי קיקרו קבע: "לא עבור עצמנו בלבד אנו נולדים". אנחנו עשויים להיות כוכב לכת אנושי של אנשים אחרים. נראה בכך זכות וחובה קדושה.
