המדיניות הפלשתינית בנוגע למדינת היהודים שני אדריכלים עיצבו את מדיניות הרשות הפלשתינית כלפי מדינת היהודים: נביל שעת וסאיב עריקאת. לכאורה, הכירה הרשות בפתרון של שתי מדינות. אבל, הפלשתינים הכירו בישראל רק דה-פקטו כעובדה קיימת. הם הצהירו שלעולם לא יכירו בישראל כמדינת היהודים וסרבו לסגת מהדרישה ל"
זכות השיבה" שהיא הסוס הטרויאני שיהפוך את היהודים למיעוט ויחסל את מדינת היהודים.
א. היהדות היא דת אבו עלא, שהיה בעבר ראש ממשלת הרשות הפלשתינית, הכריז שהוא מסרב להכיר בזהות היהודית של מדינת ישראל ושאל למה הכוונה [במילים] "מדינה יהודית"? האם אנו אומרים: 'זו מדינה יהודית, זו סונית, זו שיעית, או עלוית ו[מדינה] אחרת היא נוצרית'? משמעות הדברים הללו היא שאבו עלא רואה ביהדות דת ולא עם ולדת לא מגיעה מדינה. זהו סירוב להכיר בזכות ההגדרה העצמית של העם היהודי שיש לו היסטוריה ארוכה של 4,000 שנים.
ב. לעולם לא נכיר בישראל כמדינת היהודים בנובמבר 2007 אמר נביל שעת מצוות המו"מ עם ישראל כי "הפלשתינים לא יקבלו את ישראל כמדינה יהודית". באפריל 2009 כינה את דרישת ישראל להכיר בה כמדינה יהודית "מגוחכת" ו"מנוגדת למשפט הבינלאומי".
נביל שעת' הכריז ב-2010: "לעולם לא נכיר בישראל כמדינה יהודית" (וואלה, 8 בספטמבר, 2010). נביל שעת' אף הסביר את נימוקי הפלשתינים להצהרה נחרצת זו: "הכרה זו תאיים במישרין על הפלשתינים המוסלמים והנוצרים בישראל, ותגזול מהפליטים הפלשתינים את ביתם בישראל ואת זכותם לשוב אליה". החלק הראשון של המשפט נועד, לדבריו, להגן על הפלשתינים המוסלמים והנוצרים החיים בישראל.
החלק השני של המשפט נועד להבטיח הצפת ישראל בפליטים שיביאו קץ לרוב היהודי בישראל, ולחיסולה של ישראל כמדינה בעלת רוב יהודי. הצביעות והדמגוגיה של מר שעת' מגיעה לשיאה באומרו ש"איננו דוחים את הרעיון שישראל הינה מדינה עם רוב יהודי". זאת בשעה שמר שעת' מתכוון לחסל את הרוב היהודי משום שאינו מוכן לישב את הפליטים במדינת פלשתין, על-מנת לסיים את הסכסוך ולאפשר לשני העמים לחיות בשקט. הצעה זאת הוצעה לפלשתינים פעמיים על-ידי האמריקנים.
ג. זכות השיבה אבו מאזן, הסביר לנשיא קלינטון בוועידת קמפ דויד שהם דוחים את הצעתו שלפליטים תהיה זכות לשוב למדינה הפלשתינית העתידית ותבע הכרה בזכותם של הפלשתינים לשוב "לבתיהם", כפי שנקבע בהחלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם. "הבהרנו לישראלים", סיפר אבו מאזן על שיחות קמפ-דייוויד, שזכות השיבה משמעותה שיבה לישראל ולא למדינה הפלשתינית... אנו מדברים על שיבת הפליטים לישראל, משום שהיא זו שגירשה אותם ומשום ששם מצוי רכושם..."
עמדת הנהגת הרש"פ: "החלטה 194, המהווה בסיס להסדר צודק לבעיית הפליטים, קובעת את שיבת הפליטים הפלשתינים "לבתיהם" ולא שיבה "למולדתם" או "לפלשתין ההיסטורית". מהות זכות השיבה היא חופש הבחירה: לפלשתינים צריכה להינתן הזכות לבחור את מקום מגוריהם, ובכלל זה שיבה לבתיהם מהם גורשו".
ועידת קמפ דויד התפוצצה בשל עמדת הפלשתינית לגבי "זכות השיבה". אבו עלא' אמר בנוגע לסוגיית הפליטים שהפליטים הפלשתינים צריכים לשוב לבתיהם וכי "עקרון זכות השיבה הוא עקרון מקודש וסוגיית הפליטים היא באותה רמה כמו סוגיית מסגד אל-אקצה".
אבו עלא קבע גם שבנוסף לזכות השיבה צריכים הפליטים לקבל גם פיצויים: "זכות השיבה אינה מבטלת את זכות הפיצוי, וזכות הפיצוי אינה מבטלת את זכות השיבה, ולא מהווה תחליף לה, מאחר שזהו פיצוי הפליטים הפלשתינים על גירושם ממולדתם, הריסת תשתיתם המדינית, החברתית והכלכלית, הפסקת מהלך חייהם וניצול אדמותיהם ובתיהם, במשך חמשת העשורים הקודמים".
אבו עלא השתתף בוועידת קמפ דויד וקבע שעל ישראל להכיר ראשית בעיקרון זכות השיבה של הפלשתינים לבתיהם, ורק לאחר מכן ידונו הדרכים ליישום זכות זו: "על הישראלים להכיר באחריותם הפוליטית, המשפטית, והמוסרית לטרגדיה של הפליטים ועליהם להכיר בזכותם של הפליטים לשוב. אחרי שישראל תכיר בהחלטה מספר 194 יהיה צורך לדון במנגנון ובתוכניות ל[מימוש] השיבה, ולאחר מכן בזכותם של הפליטים לקבל פיצויים".
ב-14 בדצמבר 2010 כתב סאיב עריקאת מצוות המו"מ הפלשתיני במאמר בעיתון "
הגארדיאן" כי כל הסדר שלום שלא יפתור את סוגיית הפליטים על בסיס
החלטה 194 של האו"ם (מימוש בפועל של זכות השיבה לישראל שבתוך הקו הירוק) - ייכשל. הוא אף קבע שהפליטים מונים שבעה מיליון. עקיבא אלדר, קבע במאמר תגובה שהמשמעות המעשית של הצהרה זו על מימוש זכות השיבה היא חיסול מדינת ישראל כמדינת העם היהודי: "עריקאת אינו יכול לומר בתום לב שהדבר לא יביא למשבר קיומי עבור ישראל, שכן הוא רומז שבעבור הזמן, תיעלם ישראל ולא תהיה עוד מולדת ליהודים, שכן מעבר לנקודה מסוימת היהודים יהיו מיעוט בגבולות שלפני 1967". הכרזות אלה מוכיחות שמטרת "זכות השיבה" היא לחסל את מדינת היהודים.
ד. תוכנית הלימודים ברשות הפלשתינית ועדת האו"ם למיגור אפליה גזעית (CERD) פרסמה באוגוסט 2019 דוח חסר תקדים הקורא לרשות הפלשתינית להוציא מספרי הלימוד שלה את כל התמונות והטקסטים המכילים הסתה לשנאה, אלימות ואנטישמיות. הדוח פורסם בעקבות מושב הוועדה שהתקיים בתחילת החודש בז'נבה ובו הציג מנכ"ל IMPACT-se, מרכוס שף, דוגמאות להסתה לאלימות, אנטישמיות ושנאה בתוכנית הלימודים הפלשתינית. בנאום בפני חברי הוועדה דרש שף שכל הדוגמאות המסיתות יוסרו מהספרים. במפות הפלשתיניות ישראל אינה קיימת ועל שטחה נכתב "פלשתין".
ה. שיטת המו"מ הפלשתיני ביוני 2009, בראיון לעיתון הירדני "א-דוסטור", אמר סאיב עריקאת: "בקמפ דייוויד קיבלנו 90% ובהצעת אולמרט 100%, אז למה שנמהר"? ואכן, אולמרט כתב כעבור חודש ב"וושינגטון פוסט" שהפלשתינים דחו את התוכנית שלו. אבו-מאזן אישר שהפלשתינים מוכנים לחדש את המשא-ומתן מהנקודה שבה הסתיים המו"מ עם אולמרט. כלומר, הוויתורים של אולמרט לא סיפקו אותם והם ראו בהם רק נקודת התחלה.
הפלשתינים תלו תקוות רבות בנשיא ברק אובמה בשל אהדתו לעניין הפלשתיני ויחסיו המתוחים עם בנימין נתניהו. עריקאת הביע את אכזבתו מהנשיא אובמה עוד ב-2010 בטענה שהנשיא האמריקני נסוג מן ההבנות בינו ובין הפלשתינים ביחס להמשך המשא-ומתן, בעיקר בנוגע להקפאת הבנייה בהתנחלויות ומכך שהשיחות לא ימשיכו מההבנות שהושגו בין אהוד אולמרט ואבו מאזן בסוף 2008. למען העמדת דברים על דיוקם: אבו מאזן לא השיב בחיוב להצעת אולמרט כך שלא הושגו כל הבנות.
ב-2014-2013 הכין ג'ון קרי, מזכיר המדינה דאז, בימי נשיאותו של אובמה, טיוטה להצעת שלום שזכתה להסכמתה של ישראל אך שוב נדחתה על-ידי אבו מאזן שהכריז: "לעולם לא נוותר על זכות השיבה". בעקבות הסירוב הוכנה הצעת טיוטה חדשה. ב-17.3.2014 הגיעו אבו-מאזן ועריקאת לבית הלבן ודחו את ההצעה.
השתלשלות העניינים מוכיחה שהרשות הפלשתינית דחתה את כל ההצעות שהוצעו לה. הנחת היסוד של מנהיגיה הייתה שהמשך הלחץ על ישראל ועל גורמים בינלאומיים יביא לתוצאות טובות עוד יותר. מה טוב יותר מ-100% אצל אולמרט? התנהגות זאת שכנעה את הציבור הישראלי שהמדיניות של מפלגת העבודה לגבי הסכסוך היא אשליה והתוצאה הייתה תזוזה ימינה של הציבור הישראלי.
הצעת דונלנד טראפ נדחתה על הסף מאחר שהייתה נסיגה מהצעות קודמות. כעת, תולים הפלשתינים תקוות בנשיא ביידן.
המצב כיום ממשלת אבו מאזן איננה אהודה ברחוב הפלשתיני. אבו מאזן ביטל לאחרונה שוב את הבחירות לאחר שהתברר לו שהחמאס ינצח. למעשה, הרשות עצמה תורמת לעליית קרנו של ארגון החמאס על-ידי תוכנית לימודים והתבטאויות בתקשורת המגבירים את השנאה וההסתה נגד ישראל וגורמים לצעירים פלשתינים להסתכן ברצח אזרחים יהודים מתוך יוזמה עצמית. גם תמיכתה הכספית של הרשות בטרוריסטים האסורים בישראל ובמשפחותיהם מעבירה מסר דומה. ההסתה והשנאה דוחפות את הנוער לזרועות החמאס. לו הייתה הרשות מעוניינת בדו-קיום היה עליה לחנך לדו-קיום ולעודד את הדור הצעיר למתינות במקום לקיצוניות.
האם יש לדרישה ל"זכות השיבה" בסיס בחוק הבינלאומי מרכז מציל"ה בירושלים פירסם ניר עמדה על הנושא: שיבת פליטים פלשתינים לתחומי מדינת ישראל. ניר העמדה נכתב על-ידי יפה זילברשץ ונמרה גורן-אמיתי בעריכת הפרופסורית למשפט רות גביזון. ואלה הן מסקנות המחקר: ראה, קטע מתוך אחרית דבר, עמ' 70-72: "בנושא
זכות השיבה חשוב מאוד להבחין בין הצהרות חגיגיות לבין הכרה בזכות השיבה של פליטים פלשתינים מתוקף המשפט הבינלאומי. עמדתנו בנייר מדיניות זה הייתה כי אַל לישראל להכיר בזכות מעין זו במסגרת הסכמים בינה לבין הפלשתינים או במסגרת עמדות שהיא משמיעה בפורומים בינלאומיים.
הימנעות כזו אינה שוללת אומנם הסכמה לקליטת מספר מוגבל של פלשתינים, אולם הסכמה כזו אינה צריכה להתבסס על הכרה בזכות. עמדה נחרצת זו נשענת על שלושה טעמים עיקריים:
ראשית, הניתוח המשפטי שערכנו מוכיח חד-משמעית כי המשפט הבינלאומי אינו מעניק לפליטים הפלשתינים זכות לחייב את ישראל לאפשר להם להתיישב בתחומה. לפיכך הכרה ישראלית בזכות השיבה מטילה על ישראל חובה חדשה שאין היא חייבת בה ללא הסכמתה.
שנית, יש הטוענים כי ההכרה בזכות השיבה עשויה לסייע ביצירת אווירה נוחה להסדר, אולם לדעתנו סביר יותר כי היא עלולה דווקא להקשיח עמדות ולחזק את נטיית המחנה הפלשתיני לסרב להתפשר בנושא זה ולהמשיך לתבוע את מימוש הזכות כעניין של צדק.
שלישית, הטיעון הפלשתיני שהכרה סמלית בזכות יכולה להתקיים בצד מציאות של היעדר שיבה הלכה למעשה מתבסס על הנחות מציאותיות חסרות שחר. נסביר: הענקת תמריצים כלכליים לפליטים שידרבנו אותם להישאר מחוץ לישראל לא בהכרח תמנע את השיבה. המוטיבציה הפוליטית של הפליטים לשחרר את פלשתין מהישראלים הציונים יכולה בהחלט לגבור על הפיתוי הכלכלי המוצע להם. כמו-כן יש להביא בחשבון את העובדה שאין זה ברור שנציגי הפלשתינים מוסמכים לוותר על זכויות של תביעות אישיות מצד פליטים".
הנשיא ביל קלינטון בוועידת קמפ דויד והנשיא אובמה וג'ון קרי היו מודעים לעובדה שאין לדרישה ל"זכות השיבה" כל בסיס בחוק הבינלאומי ולכן הציעו יישוב הפליטים במדינת פלשתין. הצעותיהם נדחו על-ידי הרשות הפלשתינית.
לאחר העובדות - פרשנות המנהיגות הפלשתינית לדורותיה אחראית במידה רבה לטרגדיה שפקדה את הפלשתינים בשל סירובה להתפשר. המנהיגות הפלשתינית לדורותיה אחראית לדחיית 6 הזדמנויות להקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל שהראשונה מהן הייתה ב-1936/7. המנהיגות הפלשתינית היא שמאריכה ללא הצדקה את סיבלם של הפליטים. המנהיגות הפלשתינית מסרבת להכיר בחלקה לטרגדיה הפלשתינית ורוצה להוריד את ישראל על ברכיה ולכפות עליה להכיר באחריותה הבלעדית לטרגדיה הפלשתינית ולהסכים ל"
זכות השיבה. כלומר, להתאבדותה.
הדרישה ל"זכות השיבה" מטרתה חיסול הרוב היהודי וחיסול מדינת היהודים שהפלשתינים אינם מוכנים להכיר בה. ללא ויתור על שיבת הפליטים לישראל והסכמה ליישבם במדינת פלשתין אין ממשלה בישראל שתסכים להגיע להסכם עם הפלשתינים.
המנהיגים שצוטטו שייכים לדור המייסדים של ה-PLA (התנועה לשחרור פלשתין). הם החמיצו, כנראה, את ההזדמנות להקים מדינה פלשתינית בשל חוסר רצונם להתפשר. לא נותר אלא לחכות שתקום ברשות הפלשתינית מנהיגות חדשה, ריאליסטית, שתבין שרק פשרה. כלומר, נסיגה מהדרישה ל"זכות השיבה", תשים קץ לסבלו המיותר של העם הפלשתיני ותעודד את ישראל למו"מ שיביא להקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל ולא על חורבותיה.
למרות כל האמור כאן, אין לפטור חלק מממשלות ישראל מחלקן במניעת פתרון. לטנגו - דרושים שניים.
הערה הציטוטים הובאו ממאמרים שפורסמו באתר ממר"י וממאמרים שונים.
