עולמו האידאי של משה עוצב על-ידי נשים, שהן גיבורות הפרשה הראשונה בספר שמות - פרשת "ואלו שמות". זו פרשה המגוללת את תרומתן הייחודית של שש הנשים לעולם הערכים של החברה המצרית וחלקן לעיצוב דמותו של הילד משה ותהליכי התבגרותו.
מילדותו משה למעשה עובר מיד ליד עד שמגיע למרום הפסגה, בה הוא רועה של עם. עם ישראל, שחי במציאות של השפלה ושיעבוד במצרים, זכה למנהיג שתרם רבות לחלצו מביבי השעבוד. עם ישראל עלה על דרך המובילה לחיי חרות מדינית בהנהגת רועה בעל שיעור קומה, שילדותו הראשונית עברה בתיבת גומא ביאור, כשידו הגרומה של המוות אורבת לילד בן שלושה ירחים בתיבה בנהר.
האישה, שאני מבקש להתמקד במאמרי, זו מרים אחותו של משה. זו האחות שעטפה את ילדותו וגוננה עליו. על-פי ספר "שמות" פרק ב', פסוק ד' מרים, אחות משה, מתייצבת לגונן על משה בלכתה על שפת היאור מרחוק "לְדֵעָה מַה יֵעָשֶׁה לוֹ" לילד, שאמו הצפינה אותו ב"תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַּחֵמָר וּבְזֶפֶת וַתָּשָׁם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד" (שם פסוק ג'). מרים האחות היא זו המגוננת על הילד, עת קלגסות מצרית הוציאה את הצו למיילדות "אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִיתֶן אוֹתוֹ..." (שמות פרק א', פסוק ט"ז).
על-פי המדרש בשמות רבא א' הנערה מרים התגלתה במלוא שיעור קומתה, כשהתייצבה מול עמרם אביה, שגירש את רעייתו. למעשה גירש את מי שהייתה אימא שלה. זה כבר היה שהאם יוכבד בהריון, החובק בחובו את מתנתה הגדולה העתידה להעניק לעם ישראל. עמרם, ששמע את ההוראה המנוסחת לנו בשמות פרק א' פסוק כ"ב - "כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְּאוֹרָה תַּשְׁלִיכֵהוּ", החליט שמוטב להתגרש מרעייתו, החלטה שלא יכלה לקבל מרים, הבת הבכירה של עמרם ויוכבד.
לנוכח עמידה איתנה ומילות תוכחה נוקבות של הבת מרים, החזיר עמרם את יוכבד לביתה, ושם ילדה יוכבד את הילד, שעתיד להיות מנהיגו של עם ישראל והוא יחלצו מעבדות מצרים. על-פי המדרש בשמות רבא א' עקשנותה של מרים מול אביה היא זו שבסופו של דבר עמדה לישראל.
מרים בצעירותה היא דמות בעלת שיעור קומה. אך גם כשהיא מתקרבת לגיל שמונים, אנחנו רואים אותה במלוא שיעור קומתה - כמרים הנביאה. מרים הנביאה, המנהיגה והמשוררת הצליחה לנצח על אירוע מכונן בחיי עם ישראל אחרי חצית ים סוף. מרים הובילה אחריה את נשות ישראל בתופים ובמחולות - "וַתַּעַן מִרְיָם הַנְּבִיאָה שִׁירוּ ל-ה', כִּי-גָּאֹה גָּאָה סוּס וְרוֹכְבוֹ בַּיָּם" (שמות פרק ט"ו, פסוק כ').
מרים, הבת שגוננה על משה, זוכה להיות מוכתרת כאחת הדמויות המובילות את עם ישראל ביציאה מעבדות מצרים לחחי חרות. ראייה לכך שאפילו הנביא מיכה, שחי מאות שנים לאחר האירוע, מזכיר בפרק ו' פסוק ד' -
"העליתך מארץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ, וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה וּמִרְיָם".
מרים והאם יוכבד במסורת חז"ל מזוהות כמיילדות שפרה ופועה, שבאומץ לב ראוי לכל הערכה ידעו לומר לא לשררה המונרכית במצרים. אין ספק שאם דמויות כאלו הקיפו את משה בביתה של נסיכה מצרית, הן הטביעו חותם של חתירה לצדק. הנסיכה המצרית יודעת שאביה ציווה להשליך ליאור כל בן עברי, ובפרק ב' פסוק ו' היא שומעת קול של ילד בוכה "וַתַּחְמוֹל עָלָיו, וַתֹּאמֶר: מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה".
משה, שגדל בבית נסיכה מצרית, שכל פועלה היה בניגוד לצווי ההרג של אביה, ספג לתוכו אותה חמלה, ענווה וקנאות לערכי צדק. את הקנאות לערכי צדק ספג באותו בית שמתלוות לחינוכו אמו יוכבד ואחותו מרים. את הקנאות הזו ראינו במלוא עוצמתה בתגובתו לנוכח פועלו של מצרי המכה עברי ולנוכח פועלו המרושע של עברי כלפי עברי שהיה חלש ממנו.
נחישותו של משה לפעול למימוש ערכי צדק גרם למצב, שפרעה "יבקש להרוג את משה ויברח משה מפני פרעה" (שמות פרק ב', פסוק ט"ו). גם במנוסתו עת הגיע למדיין, אנחנו עדים שמשה אינו אדיש לנוכח עיוותי דין. משה מתגייס לפעול במלוא העוצמה לתיקון המעוות המזדקר לנגד עיניו. וגם במדיין המפגש עם אישה מקרין על דמותו של מי שעתיד להיות מנהיגו של עם ישראל.
תבורכנה שש הנשים, המופיעות בפרשת "ואלו שמות": פועה ושפרה, יוכבד ומרים, הנסיכה המצרית וצפורה בת יתרו הכהן המדייני. כל אחת מהן עטפה את משה בחום, שהקרין עולם ערכים מוסרי ואנושי, שיהווה בעתיד נדבך קיומי בסיסי בארון הספרים היהודי.
