מערכת הבחירות של 1977 זכורה בזכות ניצחון הליכוד בראשות מנחם בגין. מה היה אותו ניצחון? הליכוד קיבל 43 מנדטים, 11 מנדטים יותר ממפלגת העבודה בראשות שמעון פרס, שנקראה אז המערך, שקיבלה 32 מנדטים. במשדר הבחירות בערוץ הטלוויזיה היחיד שהיה אז במדינת ישראל, על-סמך תוצאות המדגם, המגיש חיים יבין הכריז על "מהפך". בהמשך שודר נאום הניצחון של מנחם בגין. בגין הקים ממשלה והיה ראש הממשלה. סוף הסיפור.
תוצאות הבחירות היכו בתדהמה והלם לפחות מחצית מאזרחי ישראל. אם אתם מנסים להשוות זאת לתחושה של אנשי "רק לא ביבי" לאחר כל ניצחון שלו בבחירות, אתם עושים שימוש בלשון המעטה (understatement). היום בדיעבד, מנחם בגין נתפס כסבא נחמד, שאפילו הביא להסכם שלום עם מצריים, ואפילו אנשי שמאל נוטים להזכיר אותו בנוסטלגיה, אבל בזמן אמת בגין לא נחשב רק סתם לפשיסט "סוף הדמוקרטיה", אלא ממש לפנאט, מחרחר מלחמות, טרוריסט ואדם לא לגיטימי. ההשוואה האפשרית לימינו היא לא לניצחון של נתניהו בבחירות, אלא לזכייה של מיכאל בן-ארי בראשות ממשלה.
למרות זאת, איש לא עשה שום מאמץ למנוע מבגין להקים ממשלה. עד כמה לא עשו מאמץ? באולפני הטלוויזיה לא היה שום פרשן שניסה תרגילים מתמטיים להרכבת קואליציות שונות. המערך קיבל את הדין ועבר לאופוזיציה בלי בכלל לנסות להקים ממשלה. האם זה היה בלתי-אפשרי? ממש לא.
שמעון פרס, שקיבל 32 מנדטים, 11 מנדטים פחות מבגין, היה יכול לחשוב כמו לפיד ב-2021 שקיבל 13 מנדטים פחות מנתניהו. הוא היה יכול לפנות ליוסף בורג, שעמד בראש המפלגה הדתית שאינה חרדית היחידה שהייתה קיימת אז, המפד"ל, שקיבלה 12 מנדטים, ולהציע לו להצטרף לממשלה בראשותו.
מפלגת המפד"ל הייתה השותפה ההיסטורית של מפלגת העבודה, ומאז קום המדינה לא היססה אף פעם להצטרף לממשלה בראשות מפלגת העבודה בשמותיה השונים. המפד"ל לא הבטיחה לפני הבחירות ב-1977 שהיא לא תשב בממשלה בראשות המערך, כי איש לא העלה בדעתו שלא תהיה ממשלה כזו. מנגד, המערך לא התנגד להתנחלויות. להפך, ממשלותיו הקימו התנחלויות. כך שלא הייתה שום מניעה אידאולוגית לעשות זאת.
עובדה קיימת המפד"ל לא עשתה זאת אולי משום שיוסף בורג לא היה מגלומן. הוא הסתפק רק בתפקיד שר הפנים. אם בורג היה עושה חשבון, הוא היה מגלה, כמו בנט ב-2021 שהוא בעצם לשון המאזניים, ועם 12 מנדטים ולא 7 מנדטים (ובסופו של דבר 6) שבנט קיבל ב-2021. אם המפד"ל הייתה מחליטה לא לתמוך בבגין, הוא לא היה יכול להקים ממשלה. הממשלה שבגין הקים בתום המשא-ומתן הקואליציוני נשענה על 63 מנדטים בלבד, שמהם כאמור 12 היו של המפד"ל.
אם בורג היה חושב אחרת, הוא היה יכול אפילו לסחוט מפרס רוטציה על ראשות ממשלה. אבל הוא כנראה לא חשב שראש ממשלה עם כיפה זה דבר כל-כך חשוב. הוא אפילו לא העלה בדעתו לשדרג את תפקידו בממשלה לשר ביטחון למשל.
שאר השותפים הקואליציוניים של פרס היו אפילו יותר טבעיים. מפלגת ד"ש עם 15 המנדטים שלה הייתה מורכבת ברובה מאנשי שמאל, שאליהם הצטרפו אנשי שמואל תמיר, שפרש מהליכוד לאחר שקץ בבגין. להבדיל אלפי הבדלות, ניתן לראות בו המקבילה של גדעון סער. אבל לשמואל תמיר לא הייתה שום בעיה להצטרף לממשלתו של בגין, לאחר שזו הייתה עובדה קיימת, ואף חברי ד"ש השמאלנים, שלימים נהיו לחלק ממרצ, הצטרפו לקואליציה הזו, בלי להיות אופוזיציה בתוך הממשלה.
החשבון היה פשוט המערך 32 + ד"ש 15 + המפד"ל 12 + מחנה שלי (אריה אליאב) 2, וכבר הגענו ל-61 מנדטים, וזאת עוד לפני שצרפנו את המפלגה הליברלית העצמאית (גדעון האוזנר) 1 + התנועה לזכויות האזרח (שולמית אלוני) 1, ובלי בכלל לחשוב לצרף את הרשימה הערבית המאוחדת שהיה לה עוד מנדט, או את חד"ש שהיום היא חלק מהרשימה המשותפת.
זה כל מה שהיה נחוץ כדי להשאיר את בגין במקום שבו היה מאז קום המדינה - באופוזיציה, ו"להציל את המדינה". אבל ב-1977 בגין ניצח בבחירות. זה כל מה שאנחנו יודעים. אז למה ב-2021 הכל היה אחרת? זה כבר לא נושא למאמר. כדי להבין זאת כתבתי ספר שלם "איך לנצח דמוקרטיה".
