המיועד לפקד על חיל-האוויר האלוף תומר בר התרברב היום בכותרת הראשית של ידיעות אחרונות כי בכוחו לתקוף ביעילות את מיזם הגרעין האירני. ככלל הוא אינו חוזר הביתה בלי לבצע את המשימה במלואה, וגם הוסיף בעיטת עקב מאיימת לחיזבאללה. הלוואי, אמן, כן יהי רצון. בר גם מיטיב לעשות בהפיחו רוח קרב ודבקות במשימה בטייסיו ואולי בצה"ל בכללו.
אך דברים כאלה חייבים לעבור בבסיסים ובמחנות ובאימונים. לא בכותרת הראשית של עיתון נפוץ ולא בעניינים מדיניים רגישים ביותר. אני בעד ההצלחה ונגד הפטפוט (גם ראש המוסד דוד ברנע הקדים והתבטא כי לעולם לא יהיה בידי אירן נשק גרעיני. עוד דברי רהב ויהירות מיותרים ומזיקים).
דוד האדמוני לא הכריז מראש כי יגבר באבני קלע על גליית הענק עם שריון הקשקשים הכבד, וגם לא שיעלה בידו להחזיר את ארון ה' השבוי בידי הפלישתים. קודם ביצע וניצח, ורק אחר כך הגיעו התשואות והמצעדים והחגיגות.
המורשת היהודית רוויה ב"אל יתהלל חוגר כמפתח" וב"והצנע לכת"
1. האם המסר הזה טרם הגיע לחיל-האוויר? למוסד? אם אכן כי אז היעדרו הוא כשל מערכתי.