מרוב שהתרגלנו לכך שאירן הפכה להיות אויב מר, מסוכן מאין כמוהו לישראל, כמעט איננו נותנים את הדעת לשאלה המתמצת במילה אחת: למה? ישאל כל בר-דעת את עצמו, על מה ולמה אירן כה עוינת את ישראל, עד כדי כך שהיא מאיימת בהשמדתה? מה פשר האיומים וההיערכות שלה להכות בנו? והרי עד 1969 ישראל אפילו נחשבה לבעלת ברית לאירן המלוכנית.
המשותף לשתיהן, שאינן מדינות ערביות. ישראל מדינה יהודית, אירן מדינה מוסלמית-שיעית אך לא ערבית. אין להן גבול משותף, והגם שקם בה מזה למעלה מיובל שנים משטר קלריקלי-קיצוני, לא הייתה צריכה להיות לכאורה עילה לסכסוך שמחריף והולך, כנראה לקראת מלחמת טילים שיעופו זו על זו מעל שמי ירדן וסעודיה.
מבחינה רציונלית קשה להבין את פשר השנאה היוקדת הזאת. ואולם כשזוכרים את שנאת גרמניה הנאצית לעם היהודי ותאוות השמדתו - דומה שאין מקום להסברים מיותרים. כמו הגרמנים גם העם האירני - שכידוע איננו הומוגני, מורכב מכמה עממים, השוכנים באזורים שונים של המדינה הענקית הזאת - נחשב לעם משכיל, אפילו נאור. למרות שהדת נותנת את הטון בחיים היומיומיים באירן, בוודאי מאז ימי חומייני, עדיין נחשבת אירן למדינה מתקדמת יחסית בתמונת העולם האיסלאמי. אלא שהאירנים נתונים לשלטון דורסני-שיעי של האייתולות, שבולם כל קידמה ונטייה להתמערבות.
זהו שלטון ששם לו ליעד - לפתח נשק גרעיני, ובכך להעצים את מעמדה של אירן באזור ובעולם כולו. זהו שלטון שכמו הגרמנים הנאצים בזמנם, שם לו למטרה בלתי נסתרת, את השמדת מדינת היהודים. חיפשתם הגיון, רציונליזם, באנטישמיות בטהרן? היום כבר הכל מבינים שאירן פועלת שלא משיקולים רציונליים. מה שמניע אותה זה הלהט השיעי-המשיחי-הקמאי, שאליו מתועלים כל משאביה ושיקוליה.
רוב האירנים חיים בדיכוי ובעוני. למרות המשטר ההדוק, למרות היד החזקה שהוא מפעיל כלפי נתיניו, דולפים למערב מפעם לפעם קטעי וידאו על הפגנות, על ניסיונות למרי, ועל ירי ללא רחמים במפגינים המיואשים. אש הזעם והייאוש אינה מיתרגמת להפיכה של ממש. מיליוני האירנים יודעים מדוע הם סובלים מעוני ומחסור, שאולי אינם מורגשים בעיר הבירה. סיבת הדבר - הפניית רוב המשאבים לפיתוח הנשק הגרעיני, טילים ארוכי טווח ואפילו לווינים המשוגרים לחלל, בינתיים ללא הצלחה. הצבא העצום בשירות המהפכה בולע את רוב המשאבים, אינו מותיר הרבה לצרכים האזרחיים.
בימים אלה משחקת אירן בשני מגרשים בעת ובעונה אחת. האחד - במאמצים הדיפלומטיים המגוחכים המתנהלים בווינה בתקווה לרסן אותה, להגביל את פיתוח הגרעין, שאין מסוכן ממנו כשהוא נתון בידיים חסרות מעצור של השליטים הניאו-נאציים בטהרן. המגרש השני - אלה תצוגות הנשק הראוותניות ומצעדי הצבא בחוצות טהרן, והניסויים המתקדמים הנעשים הן בספינות המלחמה באוקיאנוס הסובב אותה והן במדבריות שלה. מראות טילים המשוגרים לחלל או לטווחים של אלפי ק"מ, נועדו לאותת למערב ה"כופר" ולישראל השנואה: "ראו הוזהרתם".
זה כבר שנים רבות שהנושא האירני הפך להיות כמעט מרכזי במעגל האיומים על ישראל. צה"ל כמובן אינו שוקט על שמריו ונערך ליום שבו לא יהיה מנוס מלהוציא אל הפועל מכת מנע עוצמתית. זו ככל הנראה לא תמנע מטילים גרעיניים אירניים מליפול על העורף הישראלי ולגרום להרוגים ולהרס רב, אך תשים קץ לאיום הקיומי.
בינתיים את מירב תשומת הלב בחדשות תופס האומיקרון. הווירוס המשתולל, שאינו יודע גבולות, מסיח במידה רבה את דעתנו מהאיום ה"לא אקטואלי", כביכול, של נשק גרעיני בידי הגנרליים האירניים רבי השחץ. אזרחי ישראל החיים תחת איום של ממש, שלווים בינתיים, אך לא לאורך זמן. עם האויב חסר המעצורים הזה, ששנאתו האנטישמית מעבירה אותו על דעתו, כמוהו כנאצים באירופה, כל תרחיש אפשרי.
לצד התרגילים המתעתעים שעושה אירן לבני שיחה בווינה, ובמיוחד אמריקה הביידנית, ולצד משחקי המלחמה שאסור לזלזל בהם, היא מפיצה את תעמולתה הגבלסית הארסית. כך למשל דובר הצבא הכריז באחרונה, כי "השמדת ישראל, המשטר הכובש את ירושלים, היא האידיאל הגדול ביותר העומד לנגד עינינו... אם אנו אומרים שהמשטר הציוני המזויף חייב להיעלם, והוא ייעלם אינשאללה, עולם האיסלאם יחגוג באותו יום"... ישראל, לדבריו, מהווה כלי של "הציונות הבינלאומית" השואפת לשעבד את "נתיני האל" קרי, המוסלמים. אמריקה היא "השטן הגדול" בעוד מדינות מערביות כגון צרפת ובריטניה הן "שטנים קטנים יותר".
זה הסגנון, זה הטון, בטהרן. היטלר חי וקיים, והפעם מכיוון מזרח. אומרים שכלב נובח אינו נושך. זה לא המקרה עם אירן השיעית. אסור להיות אדישים מול האיום הקיומי שהיא מציבה לנו, די לאשליות התמימות שמופרחות בשיחות חסרות התוחלת בווינה.
