במהלך הפגנה בה השתתפו טובי ובכירי מערכת הביטחון וצה"ל ליד ביתו של יאיר לפיד, במחאה על העיכוב בהקמת ועדת חקירה ממלכתית בפרשת הצוללות, עצרה לפתע מכונית באמצע הכביש. נהג נמרץ יצא והתקרב אליי במהירות - לא בנימה מאיימת אלא בכעס - ותהה מדוע איני חוקר את חטיפת הילדים התימניים בראשית שנות המדינה מחיק הוריהם.
זה הביביזם. הוא אינו משיב לשאילתות. תוהים על מעשיו של ח"כ בנימין נתניהו, שלכאורה פעל בצורה חמורה בהסתירו מצה"ל כי הסכים שגרמניה תבנה למצרים עוד שתי צוללות משופרות, והוסיף חטא על פשע כאשר פעמיים שיקר למשה (בוגי) יעלון כי לא העניק הסכמה ישראלית כזאת. אבל הביביסטים בשלהם.
אותם מעניין רק למה הגיסה של יאיר לפיד קיבלה ג'וב; או מדוע שותקים על קניית אסלות יקרות למשרדו של גדעון סער בשמשו כשר הפנים לפני עשור בשנים; ועוד לפני שנמסרות התגובות, ובכלל ייתכן שהסיפורים אינם שליליים, ברור לחלוטין כי אין כל דמיון בין חשדות אלה לבין מה שצף ונטען בעניין של הצוללות למצרים.
זו טעות להסביר ולנמק ואולי אפילו להתנצל. דבר מכל אלה אינו מתקרב לשערוריית הצוללות הקשורות בח"כ ביבי, והיא התרחשה בעת היותו ראש הממשלה.
אני מציע לראות בפרשת הצוללות את ראש הגשר להבהיר לציבור מה משמעות ההסתרה מצה"ל ומשר הביטחון. הצוללות המצריות הן ראש החץ לתבוע ועדת חקירה ממלכתית. אסור להרפות. בעיקר אין לוותר על הלחץ על נפתלי בני ואיילת שקד.
