עצב רב ממלא את כולנו, כאשר הפרגוד יורד, ואנו יודעים שהסתיימה עלילת חייו של אדם, שהקדיש חייו למען הציבור וחייו היו נתינה לארץ ולעם. כזה היה מרדכי בן פורת, שהיה במוצב הפיקוד של העלאת יהודי בבל (עירק) לארץ וסיים את חייו במיתת נשיקה בהיותו בן 98. בן פורת היה בן למשפחה ברוכת ילדים (13 נפשות), עלה בכוחותיו לארץ בהיותו בן 22 בשנת 1945.
בשנת 1948 השתתף בקורס הקצינים הראשון של צה"ל, והפך למפקד פלוגה במלחמת השחרור. ב-1950 גויס לפעילות חשאית על-די המוסד לעלייה ב' (כלומר: עלייה בלתי לגאלית). הוא נקרא לצאת לשליחות הצלה לאירן ולעירק, ונענה לצו הלאומי: העלאת היהודים מבבל, לאחר 2,500 שנות שהייה שם. המבצע קיבל את השם "מבצע עזרא ונחמיה".
שיחה עם מרדכי בן פורת שאלנו אותו: נחזור להתחלה. אנו עכשיו בשנות החמישים והמוסד לעלייה ב' שיגר אותך לעזוב תפקידך בצה"ל ולצאת לעירק. איך הרגשת?
בן פורת: תנועת 'החלוץ' בעירק טיפלה בהעלאת יהודים לארץ. לאחר שהוחלט לשלוח אותי מטעם עלייה ב', המפקד שלי יצחק פונדק סירב שאעזוב תפקידי בצה"ל, אך בן-גוריון התערב כדי שאצא לעירק דרך פרס. היחידה שלי בצבא העדיפה שאשאר, אך מרגע שהחלטתי לצאת למשימה, ידעתי מה הסיכונים, והייתי נחוש. ראיתי בזה שליחות. ידעתי שהשעה בשלה לבצע את יציאת בבל.
שאלנו: נקודת השבר בקהילה הייתה ה'פרהוד' ב-1941. גם משפחתנו נפגעה בפרעות אלה, שני אחֶיהָ של אימא נרצחו. מה הייתה האווירה בקהילה בהגיעך לעירק?
בן פורת: כבר כשהייתי בטהרן, תכננתי את הכניסה לעירק. ציון כהן, הנציג בטהרן, הראה לי מברקים והתנועה שיוועה שאגיע ואעזור בארגון הפעולות. חיפשנו דרכים שאגיע לעירק בהברחת גבולות. מרדכי ביבי עזר לי להגיע בבגדי בדואי, בסירת מנוע בשאט אל ערב. בסירה היו שני מבריחים שעזרו לי בפעולה זו. שטנו עד העיר בצרה. בעירק הייתה אווירה ציונית ושאיפה להגיע לארץ.
אנו מדלגים לשאלה שהטרידה אותנו מאוד: בשנים האחרונות מדי פעם יש הרומזים או אומרים בגלוי ש"התנועה" השתמשה באמצעי של זריקת פצצות לבתי כנסת, כדי לדרבן את היהודים לעלות לארץ. והחיצים מכוונים אז אליך כמארגן המבצע.
בן פורת היה נסער תמיד בשנים האחרונות בשאלה זו: קודם כל, נזכור תמיד שעשינו פעילות גדולה לקיים את העלייה של היהודים. עלו למעלה ממאה אלף יהודים. לכן קשה לי שמטילים עלינו צל כבד, לאחר ההצלחה שלנו. זו עלילה. הייתה ועדת חקירה שמונתה על-ידי איסר הראל, שהיה ממונה על השירות החשאי, בנובמבר 1960. ככל שהמשיכו לטעון טענות אלה, ביקשתי מבן גוריון לפרסם את תוצאות הבדיקה של השירות החשאי. ב-1966 הוא העביר לי את הדוח שמנקה את "התנועה" מכל אשמה.