יצחק אספה יצא מבר. נאמר כי לגם כמויות של אלכוהול. הוא דרס למוות את הנער ארי נשר ופצע את חברו. במקום לעצור ולסייע ולהזעיק עזרה הוא ברח. מעשה נבלה.
בית המשפט העליון הפחית את עונשו שנקבע תחילה ל-4.5 שנות מאסר. רחמנים בני רחמנים הפחיתו שופטי העליון את עונשו לשלוש שנים. אפשר שבנקודה זו חייבת הייתה להישמע זעקה. אבל הציבור התרגל והשלים עם העונש הקל, רק שלוש שנים.
נראה שהנהלת בתי הסוהר התרשמה שאספה אסיר ראוי ולמד את לקחו. לכאלה עומדת הזכות להשתחרר אחרי שני שלישים מהתקופה שנגזרה עליהם. אספה ביקש את הקיצור והוועדה שהורכבה לעניין אסירים כאלה אישרה את הבקשה, ומובן שמשפחת ההרוג נשר זועמת. לא זו בלבד שקיבל עונש מופחת, עתה גם מנכים ממנו שליש, ויישב שנתיים במקום שלוש. אני תומך בהם.
אך, בעצם, למה נועדה תקנת קיצור השליש אם לא לעודד אסירים לנהוג כראוי בתקופת הכלא ולהסיק את המסקנה שלא נהגו כשורה? ובכן אם לא יקבלו את השליש - מה הועילו חכמים בתקנתם? אז אני גם תומך באספה.
והתעכבתי כי לא עלה בידי לגבש עמדה מוצקה למי נתונה תמיכתי. תיק"ו (תשבי יתרץ קושיות ובעיות).