אני לא קיצוני, מצדד בדרך הביניים, אני לא טהרן באתיקה, ביחסי חוץ ובכלכלה, אבל בכמה נושאים אני לא מסכים בשום פנים לפשרות. אני מתנגד נחרצות לתספורות באגרות חוב של חברות של אילי הון, שממשיכים להיות מילירדרים ורק כלפי בעלי אגרות החוב הם רוצים לעשות תספורות. אותו דין לגבי הסדרי נושים עם אילי הון שבהם הבנק מוותר אפילו על 90% מהחוב, בעוד שהבנק לא מוכן לוותר דבר על החוב של עוסקים קטנים, כפי שנוכחתי פעמים רבות, כשעסקתי בהבראה פיננסית של חברות.
אני מעדיף להפסיד את כל כספי מאשר לקבל 10% בהסדר נושים. אני עומד על כך שבעל החברה יפשוט את הרגל ויוטבע על מצחו אות קין של פושט רגל, ולא יישאר בקהיליית העסקים כאזרח מכובד שנקלע לקשיים. אני מדבר כמובן רק על אילי הון שממשיכים בחיי הפאר שלהם ולא על בעל דירה שלא מסוגל לשלם את המשכנתא או בעל עסק קטן שנקלע לקשיים ומצבו הכספי גרוע בכל המובנים, הוא חסר כל, ונכסיו אינם מועברים לסבתא, לאישה ולילדים כמו אצל אילי ההון הנוכלים, שהם לא אלה שפושטים את הרגל אלא הנושים המסכנים שלהם. בכלל, צריך לעשות רוויזיה של חוקי החברות בערבון מוגבל.
לא להגיע לקיצוניות של ימי דיקנס כשבעל חוב היה נשלח לבית הסוהר עד שיפרע את חובו, אבל לפחות שפושט רגל או עושה תספורת ינודה מעולם העסקים לצמיתות, לא לשבע שנים. שיוטבע עליו קלון ניצחי, כמו על פושע. הבעיה היא שלא בטוח שכל האזרחים יסכימו לנדות את הספרים והפושטים, כי הם כיום רואים בהם מודל לחיקוי ולהערצה, ממשיכים להזמין אותם למסיבות, כי הרי צריך למקסם את הרווח, על חשבון הנושים, המדינה והחברה.
כך חברה או איל הון שלא משלמים מיסים כמו כולנו, ינודו מקהל ישראל ולא יעשו איתם עסקים או יקנו את המוצרים שלהם, יעבדו אצלם, גם אם הם מתכננים מס כחוק, כי זה לא מוסרי ולא אתי ליהנות מכל שירותי המדינה בלי לשלם מיסים. אותם אילי הון הם גדולי המבקרים נגד החרדים שלא נושאים בעול, לא עובדים ולא משלמים מיסים. אך הגמל אינו רואה את הדבשת שעל גבו, ולהם מותר לא לשלם מיסים, אך ליהנות מהביטחון שנותנים להם צה"ל, המשטרה, מהתחבורה, מהתשתיות, מהחינוך והבריאות. מי ישלם את המיסים, רק מעמד הביניים?
צריך גם לשנות את חוקי המס. להטיל מיסים הרבה יותר גדולים על חברות, על העשירים, מיסי ירושה, כמו בסקנדינביה, שבה העסקים פורחים, והאזרחים מקבלים את השירותים הטובים ביותר. אלו הארצות הכי משגשגות כמותית וערכית וגם הכי אתיות. בדיוק ההפך מאשר בישראל. כי דבר אינו זולג מהעשירים למעמד הביניים ולעניים כפי שהוכיחו כל המחקרים של חתני פרס נובל כשטיגליץ. זה הכל שטיפת מוח שהניאו ליברלים מפמפמים לנו, פייק ניוז. מי שלא משלם את המיסים שהוא אמור לשלם כמו כולנו הוא פושע אתי, כמו עושה תספורות, כמו פושט רגל.
ובענייני דיומא - בדיוק על-פי אותו ההגיון, אני מתנגד לעסקת הטיעון המתרקמת עם בנימין נתניהו, כמו שאני נגד רוב עסקות הטיעון הנרקמות מהנימוק העקום שהעומס גדול על בתי המשפט. שיכפילו וישלשו את מספר השופטים, שיקצו תקציבים גדולים לשם כך, כי העומס הקיים הוא שערורייה, יש בכך עיוות דין ועינוי דין. אבל זה לא נימוק להגיע לעסקות טיעון. במקרה של נתניהו זה בזבוז זמן כי הוא לא ישנה את הרגלו לשסות ולפלג, ימשיך לשחק את תפקיד הקוזק הנגזל, יגיד שתפרו לו תיק ובגלל שלא היה צפוי לו משפט הוגן נאלץ להודות על עבירות שהוא לא עשה. הוא יהיה קדוש מעונה ועדת מעריציו ימשיכו לסגוד לו.
אין שום אינטרס ציבורי, וזה שאהרן ברק תומך בזה רק מחזק את דעתי, כי אני מתנגד לאקטיביזם השיפוטי שלו ולקביעה הגזענית שלו על דין בוזגלו, כפי שכתבתי על כך במאמריי ובספריי. העשירים, החשובים, החזקים, תמיד מסתדרים. נותנים להם עונשים מופחתים, מגיעים איתם להסדרי טיעון, בעוד שעם האזרח הקטן ממצים את הדין עד תומו. זה ממש לעג לרש שדווקא ברק של דין בוזגלו נוקט במדיניות הפוכה כלפי נתניהו ומערער את צדקת טיעוניו. אני גם לא חסיד של מנדלבליט, עוד מפרשת הצוללות, שהייתה הפרשה הכי חשובה לבדיקה, יחד עם פרשת המניות, ודווקא אותן לא בודקים לגבי נתניהו ועוסקים בשמפניות, סיגרים ומאמרים בוואלה. מי שהחליט על כך הוא מנדלבליט, ומי שמגיע לעסקת טיעון הוא מנדלבליט. אבל זה לא יעזור לו - נתניהו ימשיך לערער את האמון במשטרה, בפרקליטות, ביועץ המשפטי ובבתי המשפט. כי הוא לא יכול לשנות את הרגליו, לא בגיל 72. ולכן צריך למצות איתו את הדין... כמו עם בוזגלו!
