מזה כחמש שנים מתנהל נתניהו על עברי-פי-פחת של תהום פוליטית שעל כרייתה שוקדים שונאיו האידאולוגיים ויריביו הפוליטיים. הפעם רקחו מרקחת חמורה מכל מה שקדם לה בתחום הניצול הציני והמניפולטיבי של מערכת אכיפת החוק - משטרה, פרקליטות, היועץ המשפטי לממשלה, בתי המשפט והתקשורת המניפולטיבית שלנו - להדחת ראש ממשלה יריב. הללו לא בחלו בשום אמצעי, השקיעו בפעלולי איסוף עדויות, הוכחות כביכול ועובדות לכאורה, הון עתק ומספר בלתי שגרתי בעליל של חוקרים ועובדי רשויות המשפט; הכל בכדי לטעון שהמתנות שקיבל נתניהו הן שמורידות אלי שחת את טוהר המידות וניקיון-הכפיים של האומה היהודית המתחדשת, או כבתיק 4000, שביקורת פוליטיקאים בתקשורת היא "נשמת אפה" של הדמוקרטיה, אבל הערכה חיובית הניתנת להם היא "בהכרח" שוחד. בתהליך מודרג, איטי להחריד ומזוהם באופיו בכוונות המכוונים העומדים מאחוריו, תפרו לו לבסוף בפרקליטות שלושה "תיקי-אשמה". לתיקים אלה חיברו עדי-מדינה שתחילה האשימום בעבריינות וא"כ בתמורה ל"פדות משפטית" מניפולטיבית מזכים אותם מעוון ורותמים אותם, לרוב בעל-כורחם, למסע הציד. שהרי אלה שעוטים את בגדי האסיר הפוטנציאליים על החשודים המיועדים להיות עדים במחזה האבסורד הם גם אלה שפושטים אותם מהם לאט ובהדרגה, ככל שרמת שיתוף הפעולה - ז"א התרומה הקונסטרוקטיבית לעלילת התביעה ולעוללות האשמה - "עולה ופורחת". בתהליך משוכלל הכולל: איסוף משטרתי מוכוון מטרה של העובדות בפיקוח הפרקליטות; הרחבת ממדי החקירה או הוספת נושא (תיק) למכלול "הפרשיות" אם נדמה למנהלי המרקחת שיש לעבות את המצאי כי אין בקיים די כדי להבטיח את התוצאה הרצויה; (כך למשל נולד תיק 3000, ראה להלן). צירוף שותפים שאינם מוגנים פוליטית או ציבורית וניתן להלחיצם בחקירות כלכליות או משפטיות לתיקים; גביית עדויות ברעש גדול מעבר לים, כך שממדי התיקים תופחים והולכים עד ששום אזרח רגיל לרבות האזרח מספר 2 במדינה אינו יכול להם מסיבות כלכליות ואחרות; לא פחות חשובה מכך היא בחירה "נכונה" של הצוות שיעסוק ב"פרשה" - צוות מיומן ונאמן שפטור או כמעט פטור מכל נושא אחר, שאינו תומך פוליטית במושא הבדיקה/חקירה אך מנוסה בתהליך ההבניה של עלילות ותבניות משפטיות מסולסלות; לבסוף, גיוס המונים המשווה לתהליך "אופי דמוקרטי" ו"רצון ציבורי חופשי" (אבל גמיש...). - כך מתנהל התהליך המורכב והמפולפל במשך שנים. אם נדרש "להשגת המטרה האסטרטגית" אישום שיוכל להרחיק את ה"יעד" מהשלטון ממציאים מספר נוסף בן ארבע ספרות ומשייכים לו עלילה חדשה-ישנה כך שמשקלו של הר המספרים יכריע את היריב, אם לא יעשו זאת הראיות עצמן. פרשת 2000 וא"כ 3000 ו- 4000 ובאופק נזכרת אפילו פרשה 5000 (שלא הבשילה משום שהלו"ז מתכנס לסיום כהונתו של היועמ"ש הממונה על המבצע - הרוקח הראשי של הדייסה). פרשי האפוקליפסה ממשיכים לדהור. אם היועץ המשפטי קובע שאין אשמה לנתניהו ב"פרשת הצוללות" (3000), הם לא ירפו עד לניצחון השלם, אם לא דרך המשפט, ינצלו לשם כך קוניוקטורה ממשלתית וינסו להניע את מינויה של ועדת חקירה ממלכתית, שתוצאותיה תתאמנה את מטרת-העל. בדיונים מפולפלים של צוות הפרקליטים המלווה את התיק בפרקליטות, משתחררים הם בהדרגה מהסרח העודף של עבודות הסרק שעשו באסוף החומר ומתכנסים לאותם נושאים שבעזרתם ניתן ליצור לפחות מראית-עין של ודאות לתוצאה הנכספת. ודאות זו מושתתת על הגדרות אשמה אמורפיות שאינן מוגדרות כמותית בחוק אבל "כפרשנות מלומדה" הן משקפות את דעות מערכת המשפט: פרקליטים, היועץ המשפטי ולבסוף גם דעות השופטים.