ביטול עבירות סל

בשנת 2008 הציע חבר הכנסת יואל חסון לבטל את סעיף 198 בחוק העונשין שאמר "העושה מעשה העלול להביא לתקלה ציבורית, דינו - מאסר שלוש שנים". את הצעתו נימק ח"כ חסון בכך ש"אחד הכללים הנגזרים מעקרון החוקיות במשפט הפלילי הוא הדרישה שהעבירה תוגדר באופן מפורט וברור, כדי שהאזרח ידע כיצד לכוון את התנהגותו. עבירה המנוסחת באופן כללי ומעורפל פוגעת בכלל שלפיו 'אין עונשין אלא אם כן מזהירין' מכיוון שהיא מאפשרת להעניש על מעשים שהוגדרו על-ידי בית המשפט כעבירות לאחר עשייתם". הצעת החוק עברה את כל משוכות החקיקה ואם תביטו היום בחוק העונשין תמצאו חור בין סעיף 197 ל-199. סעיף 198 נעלם כלא היה. בואו נביט רגע בסעיף אחר של חוק העונשין: בסימן ד' של החוק העוסק בעובדי ציבור, והכולל את סעיפים 289-277, מתחבא סעיף סל לתפארת, סעיף 284, מרמה והפרת אמונים - "עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו - מאסר שלוש שנים". העבירה לא מוגדרת באופן מפורט, וברור, היא נוגדת את עיקרון החוקיות במשפט הפלילי, והיא מאפשרת להעניש על מעשים שהוגדרו על-ידי בית המשפט כעבירות לאחר עשייתם, ומכאן שעל הכנסת ואם לא הכנסת, על בית משפט חוקתי, ובמקרה שלנו בית המשפט העליון, לבטל את הסעיף הזה. והאם לא יישאר ואקום? האם כל העבירות, לכאורה, אשר מחוקק שאף לכסות באמצעות סעיף 284 עדיין יהיו מכוסות אם הסעיף יושמט? לשם כך על הכנסת לשלב בחוק רשימה של נושאים במקום עבירת סל עמומה. ואם הכנסת לא פועלת? לשם כך יש לנו בית משפט, ולבית המשפט יש כלי הנקרא "בטלות יחסית", מתן הוראה לביטול דחוי של סעיף חוק המאפשר למחוקק לנצל את תקופת הביניים על-מנת למצוא פתרון תחליפי שאיננו פתרון "סל" ואשר יעלה בקנה אחד עם עקרון החוקיות במשפט הפלילי. כך פעל למשל בית המשפט העליון בעניין מתווה הגז, שם ניתנה לממשלה ארכה על-מנת להעביר את המתווה בחקיקה, ובפועל קרה הפוך, המתווה שונה ולא החוק. כך קורה כבר כמה שנים בעניין גיוס החרדים (שם הבטלות היחסית הפכה למסטיק ארוך ומתיש אשר בית המשפט מאריכו שוב ושוב) ובקיצור "בטלות יחסית" היא פרקטיקה מקובלת המאפשרת לגורמי שלטון להתארגן טרם נכפים עליהם פסקי הדין. ומה יהיה התחליף ל-284? ובכן, כל מה שעלינו לעשות הוא לעבור על ההרשעות על-פי הסעיף הזה, לבחון אם ההרשעות היו אכן במקום, לבחון מקרי שחיתות ציבורית בהם לא הוגשו כתבי אישום או לא היו הרשעות, ולעגן את המסקנות בסעיפי חוק פרטניים.לדוגמה, אם המסקנה תהייה שפעולה בניגוד עניינים או פעולה בחשש למצב כזה הן עבירות פליליות, אנא תנסח הכנסת סעיף חוק מתאים. חשוב לציין שהמצב היום הרבה יותר קל מבעבר, כי כיום חותמים בכירי השירות הציבורי על הסכם ניגוד עניינים מראש, ולכן על החוק לכסות לפחות שני מצבים:

• א) מצב בו מתגלה ניגוד עניינים שלא הוצהר עליו, מידת החומרה תהיה על-פי המגבלות שהיו חלות על איש הציבור לו היה מצהיר נכונה, והחומרה הגדולה ביותר תהיה במצב שאילו היה מצהיר, לא היה נבחר לתפקיד כלל וכלל, או תפקידו היה ריק בפועל מתוכן.
  ב) אם איש הציבור מפר את הסכם ניגוד העניינים עליו חתם.

המגמה של חיסול עבירות הסל בחוק העונשין היא חשובה. אירוע יחיד בכיוון זה בשנת 2008 לא זכה לפעולות המשך על-ידי המחוקק. אנו כמובן רוצים מינהל ציבורי נקי משחיתות, אך אנו גם רוצים להימנע ממצבים בהם יוענשו אנשים בעקבות הרשעות הנוגדות את עקרון החוקיות במשפט הפלילי ו"על מעשים שהוגדרו על-ידי בית המשפט כעבירות לאחר עשייתם".