בנימין נתניהו אל מול אימפריית השנאה

הימים האחרונים בהם מסע הרדיפה רב הזרועות סוגר לכאורה על עתידו של מנהיג הימין, ראש הממשלה לשעבר, ראש האופוזיציה, בנימין נתניהו, הם ימים נוראים במיוחד, ימים בהם שנאת האדם לצד אובססיה חולנית חברו יחדיו בדמות מבקשי נפשו ורק מיליוני אזרחים ואלוקים אחד יבקשו את הנרדף. ייתכן שבנימין נתניהו פעל בעניינים מסוימים שלא כדין או בניגוד לנורמות המצופות מראש ממשלה בתחומי הנהנתנות. ייתכן שבנימין נתניהו לקה ביוהרה כנגד חלק מהפוליטיקאים אשר צעדו עימו לאורך כל הדרך. ייתכן שבנימין נתניהו אינו מושלם כמעט כמו דוד בן-גוריון, מנחם בגין, אריאל שרון, יצחק רבין, אהוד אולמרט, אהוד ברק ושמעון פרס. ייתכן שבנימין נתניהו אינו צח, זך, טהור, חף מכל רבב, זוהר כבדולח ומבריק כקריסטל כמו קודמיו, כולם אנשי מידות, מוסר, אשר לא דבק בהם רבב והיו בבחינת אות ומופת לטוהר. מסע הציד רב הזרועות אליו חברו אנשי האליטה ברשות המבצעת, ברשות המחוקקת, ברשות התקשורתית, באקדמיה, בביטחון, כל מי שחשו שהאיש הזה מסרב לנגן את מנגינתם, לשורר את שירם, לזמר את זימרתם, לא היה לו אח ורע בתולדות מדינת ישראל. לא פרנויה, לא קיפוח, לא תעמולה ופרופגנדה יש בקביעה זאת כי אם מציאות תהליכית אשר לא פסקה מיום עמדו של שנוא נפשם על בימת ההיסטוריה הישראלית המתחדשת. לא ימים של חסד היו לבנימין נתניהו כי אם ימים של רדיפה, ימים של אש השנאה הבוערת, של לבת האיבה המתפרצת, של שריפת הבית, הצתת האסמים, ימים של מחלוקת ורדיפה, ימים של טירוף מערכות והכרזת מלחמה על חצי מהעם היושב בציון. הטהרנים המקצועיים, לצד הביטחוניסטים ואנשי ההגות והרוח באקדמיה, גויסו בצווי שמונה על-ידי מפעיליהם בארץ ובאירופה. עמותות וארגונים לצד אגודות 'זכויות האדם השווה לנו בדעתנו', וצצו כפטריות אחר גשם המימון הזר. האיש אשר הביס את רודפיו בכל פעם מחדש וזכה באהבת העם היה לסכים בעיניהם. אל מול הכוחות המאוגדים, אל מול אימפריית השנאה שהתקבצה ואחזה בשיפולי חליפתו באופן אובססיבי, באופן קנאי, באופן דרקוני ואלים מאין כמותו, בחר רוב העם היהודי שוב ושוב בבנימין נתניהו להנהיג את המדינה. כשבנימין נתניהו פעל למען עם ישראל והעם היהודי בכלל, זינבו בו כל רודפיו, במסרקות של ברזל סרקו אותו ואת בני ביתו. כשהעז להגן על שמו הטוב ירו בו בליסטראות של זעם וחימה שפוכה, קראו לו מסית, מפלג, דיקטטור, ארדואן, סטאלין, היטלר ומה לא. כשהעז לנצח שוב ושוב אל מול כל הספינים, השטיקים, הרכילות המזוהמת שנמרחה עליו, לא יכלו עוד המאתרגים לשאת את חרפתם והעלו את רמת הביזוי והשיסוי. לשונות האש של השנאה לא סיפקו את הסחורה, העם בחר בנימין נתניהו.

בשם הנאורות

חלק ממערכת המשפט, כמו חלק מהרודפים בתקשורת המגויסת, שילבו ידיים. תקשורת ש'הדמוקרטים' במערכת העיתון הסובייטי פראבדה יכלו לקבל מרוב מכריע של התקשורת הישראלית שיעורי ההעשרה ברמייה, חנופה, הינדוס תודה ונחירת בוז ארוכה לעבר האמת. וכשהיו כמה צדיקים בסדום התקשורתי הם הוכו, הושפלו, בוזו, נשללה מהם הזכות להיקרא עיתונאים, הוכרזו כמנהג הנאורים ובעלי הדעה הנכונה, הפריבילגים, כשופרות. אנשי ביטחון שהעזו להתנגד לציפוף השורות הוכרזו כשקמיסטים הזויים משיחי הוופל המצופה. אקדמאים בכירים בעלי שם הוקעו אל עמוד הקלון ונשללה מחלקם חברותם בוועדות ממשלתיות בשל הדעה שהשמיעו. הכל כמובן בשם הנאורות, ובשם הדמוקרטיה אותה רמסו ברגל גסה ובנפש חפצה. מפגינים, ממומנים בחלקם, יצאו להבעיר את המדינה. התקשורת הדהדה כל הפגנה של חמישה הזויים עם איברי מין מגומי ומיצגי שנאה מטרידים. ההמון הפריבילגי צר על הבית של היועץ המשפטי שנכנע ללחץ הבריונים הפריבילגים והגיש כתבי אישום. מובילי פסטיבל בלפור חשו כי מאחזי הכוח צועדים עימם ערב ערב, והתקווה הנושנה לגרש בדם ואש את נתניהו מהנהגת המדינה צברה תאוצה. החרמות של מי שהיו ימין מלא על מלא, ומי שהתחוור כי אך התחזו כאוהבי הארץ הטובה גרמו לאיחוד כוחות תחת הכותרת מפילים את בנימין נתניהו בכל מחיר, בכל האמצעים, איחוד שהוביל לממשלה היהודית פלשתינית הראשונה בתולדות העם היהודי השב לארצו. ההפיכה השלטונית כמעט והושלמה, מסע הציד והרדיפה כנגד ראש הממשלה לשעבר, לא הותיר לו סיכוי, מול כיתת היורים אובססיבית. העינויים שעברו העדים, הליקויים החריפים והקשים שנחשפו בתהליך המשפטי, לא גרמו לאיש מבין הפריבילגים הנאורים, הדמוקרטים ואבירי זכויות האדם לעצור לרגע, לשאול אנא אנו באים, לפקפק, להטיל ספק. בהכירו את מערכת המשפט, בהכירו את המציאות הלעומתית, על-אף עבודת הפרקליטות הרשלנית בחלקה, כפי שנחשפה בעדויות עדי המדינה, ידע בנימין נתניהו כי לא יקבל את יומו בבית המשפט, ידע בנימין נתניהו כי רודפיו לא ידומו עד שיושפל עד עפר ויוכנס לבית הסוהר. ידע בנימין נתניהו כי על-אף שרוב העם היהודי תומך בו ללא עוררין, מרעיף עליו אהבה, שונאיו ומבקשי נפשו לא ינוחו עד כי יראו את גופתו מרוחה בזפת רותחת, עטופה בנוצות ותלויה בכיכר העיר מתחת למוקד האש, מאכל לכלבים. ניסיון עסקת הטיעון אשר נדונה נקברה קבורת חמור על-ידי הרודפים והציידים אשר הילכו אימים על היועץ המשפטי לממשלה והבהירו באובססיה האופיינית כי עד שלא יועלה על המוקד לא תנוח דעתם. בנימין נתניהו ומורשתו הגדולה ייכתבו באותיות של זהב בכותל העשייה של העם היהודי אל מול הרודפים אשר ייזכרו לדראון עולם כמי שבשם הדמוקרטיה קרעו את עם ישראל, מנעו את הזכות היחידה, זכות הבחירה במנהיג בו למרות הכל ואף על-פי בחר שוב ושוב רוב העם היהודי. להיסטוריה, הרגל כזה משלה, בפרספקטיבה תתברר האמת ההיסטורית בו מיעוט פריבילגי שונא הכניע רוב עם יהודי אוהב. הבושה מתה, הייתי בהלוויה שלה.