אין לי זיכרון ממפגש כלשהו עם הפזמונאי יורם טהרלב. למעשה, ואפילו לצערנו, רק אחרי מותו אני מגלה עד כמה השירים שלו היו כאן בכל פינה ובכל פיסה בארץ הזאת. הנה ממבחר שיריו - גבעת התחמושת, היה לי חבר היה לי אח, הבלדה על יואל משה סלומון, על כפיו יביא, שהשמש תעבור עליי, עוד לא תמו כל פלאייך, בפרדס ליד השוקת, את לי ארץ, אינך יכולה, קום והתהלך בארץ, הדרך אל הכפר, חסקה, ברבאבא, בים בם בום, פשוט שריונר, אנשי הדממה, הביתה לחזור, זמר בודד הוא הוא הלב, הורה, בלליקה.
עם מותו התחילו להקדיש לו תוכניות לזכרו ומשוררים רבים שעברו איתו כברת דרך סיפרו על האיש המוכשר והמיוחד הזה. זה שהשאיר לנו כאן, מקיבוץ ועד תלמידי ישיבה, מורשת מפוארת של שירים שכולנו מכירים. אדם בקיא בתנ"ך ובמסורת יהודית, ציוני, אוהב גדול של ארץ ישראל והטבע. מדי שבוע היה נוסע לחבר שהתגורר במאה שערים כדי ללמוד עוד ועוד, את מה שלא הספיק לעשות בילדותו בקיבוץ.
שני דברים עוררו את תשומת ליבי בשעות שאחר פטירתו. הראשון הוא, האזכור הבלתי פוסק לעובדה שטהרלב לא זכה לקבל את פרס ישראל. והנושא הזה הפריע לו מאוד. ואני מניח שזה לא בגלל העניין הכספי שעומד מאחורי זה, אלא בעיקר ברצון לקבל את ההכרה שאולי קיבל ממקומות אחרים, אבל לא בזה שמביע הפרס הזה הקרוי "פרס ישראל". מצד שני, זה מעורר שאלה גדולה לגבי מי קובע מי רשאי לקבל פרס ומי לא, והאם הוועדה המכובדת לא מפספסת אנשים כמו טהרלב, שכמעט כל מי ששמע שהוא לא קיבל את הפרס הזה שאל את עצמו מיד "הוא לא קיבל את זה כבר"?. האם הוועדה הזו לא מפספסת עוד אמנים ופזמונאים שראויים לקבל פרס יקר וחשוב כזה, ורק אחרי לכתם של אותם אנשים יקרים ומוכשרים נכה על חטא של - למה לא עשו את זה עד עכשיו?
הדבר השני שעולה אחרי פטירתו הוא עניין ההוקרה. למה צריך להקדיש יום שידורים שלם של שיריו רק אחרי שהוא מת? למה אי-אפשר לדבר על יצירותיו, על פועלו ועל המורשת אותה השאיר, סתם ככה ביום חול. והכוונה לא רק אליו אלא לכל ההתנהלות שלנו בחיים. למה צריך לחכות לומר תודה למישהו רק אחרי שהוא כבר לא יכול לשמוע את זה? למה צריך לחכות לרגע אחד אחרי, כדי להצטער שלא ביקרנו, שלא התקשרנו, שלא הקדשנו זמן ראוי למי שזה כבר לא יעזור לו. זה נוגע לכל אחד ואחת מאתנו. ובתחום השירה והאומנות, זו נקודה שהתקשורת הכללית שתמיד מתנצלת תמיד רגע אחרי, צריכה לשים לב אליו. להקדיש זמן לאמנים שחיים כאילו היו עומר אדם. לפחות עשירית מהיחס.
והנה הגיע אליי סרטון מצולם של יורם טהר לב. לא מצאתי לטקסט הזה תיעוד בכתב ולכן ערכתי אותו בעצמי. לכם ההורים זה יכול להיות משחק משעשע למצוא מי מוזכר בזה השירון -
נער הייתי וגם בגרתי ותודה עוד לא אמרתי
לספרים אשר אגרתי שפתחתים ולא סגרתי
לאבן שפרוט ואבן חסדאי ואבן-גבירול
לאיש גרנדה הנגיד המצביא הכל יכול
ולגר"א אשר עטה את אדרת אליהו
לקדוש חיים ויטאל אשר מלאך הורהו
לזוכר קדמוניות הנקרא בן מתתיהו
לגאון רבי סעדיה ואיתו רבינו אשי
ולרב שלמה יצחקי המדהיר סוסי פרש"י
לשר יצחק אשר הנהיג את מגורשי איבריה
לשל"ה אשר הוריד את הלוחות לטבריה
לנווד מברטנורא הלא הוא אלוף משנה
שעלה וגם חנה בעיר שבה דוד חנה
למגיד מדובנא המושל על החומש
ולרב יהונתן במתק יערות הדבש
לישראל בן שרה הרועה מן הקרפטים
לנציב אשר ניצב לפרש רק את הפשטים
לחפץ חיים צמא ששתה מבאר מרים
ולנשר הגדול בשמינו הרמב"ם
שקשה להבדילו מבן נחמן - הרמב"ן
לרבינו בחיי שפקד על הלבבות
וקרבנו מחדש אל שוכן הערבות
ליונה אשר פתחה לנו את שער התשובה
בוא יבואו ברינה אצילי המרכבה
הלוי שואל ציון פותר חידת הכוזרי
ואשכנזי שבצפת כרע רבץ לו כארי
וקורדוברו בעירו שנכנס לו אל הפרדס
בלי לחשוש מעין הרע בלי לחשוש בלי לרעוד ולהסס
ולגם יין רימונים
בחברת הפייטנים
אלקבץ ואל נג'ארה
ויחדיו שתו מי קודש מאותה הג'ארה
לרבינו יוסף קארו שפתח להם שולחן
ופמליה של י-ה ריבון את לכה דודי אז שרה
מי ייתן שרק נזכה ונבוא בקהלם
ואולי נכה על חטא איך שכחנו את כולם
והנה את שמם הזכרנו בכבוד ואהבה
אז תאמרו לנו תודה שזכיתם במצווה
יהי זכרו ברוך.
