דוד מוסינזון למד בגימנסיה הרצליה בתל אביב והיה תלמיד מצטיין. היה פעיל ב"הצופים" וגם בארגון ההגנה. לאחר שנת שירות ולימודים בבית הספר החקלאי במקווה ישראל, יצא להולנד והחל להשתלם שם בטיפול בפרות. בהמשך למד רפואת בהמות - וטרינריה באוניברסיטה של גלזגו בסקוטלנד וקיבל תואר דוקטור ומומחה בווטרינריה. בתקופת שהותו בסקוטלנד הכיר צעירה יהודייה בת גלאזגו, בשם ורדה (במקור רוז) והם נישאו בסקוטלנד. ב-1931 חזר ארצה. בתחילה עבד בתחנת הניסיונות ברחובות, ואחר כך עסק במקצועו בבנימינה ובראשון לציון וכן שימש כרופא ראשי בחברת "צער בעלי חיים" בירושלים. לבסוף השתקע בעפולה והיה הרופא הווטרינרי הממשלתי הממונה על כל אזור עמק יזרעאל והגליל התחתון. בתפקיד זה היה ממונה גם על יישובי העמק שאלה היו בעיקר ישובים יהודים וגם על יישובי הגליל התחתון שהיו בעיקר ישובים ערבים. היה לו משרד מרפאה וטרינרית מטעם ממשלת המנדט גם בעפולה לתושבי העמק, וגם בנצרת לישובים הערביים בסביבה. משרדו של ד"ר מוסינזון בעפולה שכן סמוך למגדל המים בעיר צמוד למשרד מושל קצין המחוז (מטעם ממשלת המנדט הבריטי) שהיה אז אברהם ברגמן (לימים בירן) ושהיה חבר קרוב של דוד. אברהם בירן היה לימים ארכיאולוג נודע, חוקר תל-דן וחתן פרס ישראל (2002). נפטר בגיל 98 בשנת 2008. בתפקידו כווטרינר גילה דוד גם ידע מקצועי יסודי וגם מסירות ונכונות להועיל ולסייע לכלל, יהודים וערבים כאחד. גם בעיצומם של ימי מאורעות הדמים שנפתחו בתרצ"ו (1936) המשיך לנסוע לכפרים הערביים ולהגיש עזרה לפלחים שאת שפתם ומנהיגיהם היטיב להכיר.

לצד עבודתו היה פעיל בענייני הביטחון וההתיישבות באזור. ביום רביעי 14.9.1938 יצא ד"ר דוד מוסינזון עם חיים שטורמן מעין חרוד ואהרון אטקין מגבע, מפעילי "ההגנה" באזור, בשליחות מוסדות ההתיישבות היהודית, לאתר מיקומם של ישובים חדשים באדמות קק"ל בעמק בית שאן. השלושה נסעו ברכב נהוג בידי קצין המחוז (מטעם המנדט הבריטי) אברהם ברגמן שהיה חברו של דוד מוסינזון. איתם ברכב היה גם שוטר בריטי בשם אדמונד. קצין המחוז ברגמן ואדמונד ישבו מלפנים ומאחור ישבו חיים שטורמן, דוד מוסינזון ואהרון אטקין. בדרך מתל עמל לטירת צבי עלה רכבם על מוקש שהוסתר ליד חבית. היה זה בסביבות השעה 2 בצהריים. מיד לאחר מכן תקפו אנשי כנופיה ערבית ביריות מטווח קצר את הרכב שעלה על מוקש. רכב של נוטרים שהגיע למקום ירה לעבר אנשי הכנופיה והצליח לבסוף להניסם. הקצין ברגמן (בירן) שנהג ברכב ניצל בנס, השוטר אדמונד שישב לידו נפצע קשה. השלושה שישבו מאחור נהרגו. אתקין נהרג במקום. מוסינזון עוד פקח עיניו אך לא דיבר ומת תוך זמן קצר וחיים שטורמן הועבר פצוע קשה לשדה נחום אך מת כעבור זמן קצר. אבל כבד ירד על העמק עם היודע דבר מותם של השלושה. כל אחד משלושת ההרוגים הועבר ליישובו. גופתו של חיים שטורמן הועברה לעין חרוד, אהרון אטקין לגבע ודוד מוסינזון הועבר לעפולה. לזכרם של השלושה נקרא לימים הגן הלאומי "גן השלושה" (הסחנה).

בנו של דוד מוסינזון, אילון מוסינזון, כיום גמלאי ובעברו מנהל בחברות הייטק, מספר לי כי אורד וינגייט הכיר את כל השלושה שנהרגו באסון המיקוש באופן אישי. אילון מספר: "אחרי שהשלושה נהרגו וינגיט לקח את זה מאוד קשה, הוא עשה פעולת תגמול והוא פגע בשבט שמשם יצאו הפורעים ששמו את המוקש ונהרגו 39 מהשבט הזה באותו לילה". אילון מוסינזון מספר כי וינגייט היה אורח תדיר לארוחות ערב בבית הוריו דוד וורדה מוסינזון בעפולה. "בעמק לא ידעו אנשים הרבה אנגלית. מספר יודעי האנגלית בקיבוצים ובעמק באותם ימים היה מועט ובטח וינגייט לא מצא לו הרבה שפה משותפת עם אנשי העמק. בבית הורי ורדה ודוד השפה האנגלית הייתה שגורה כמובן וגם המנטליות אז הוא היה מתארח אצל הורי לארוחות ערב". אילון מספר כי אמו ורדה סיפרה לו שווינגייט היה נחמד אבל מוזר קצת. למרות הנימוסים האנגליים היה מסוגל לעזוב באמצע הארוחה ולהגיד שהוא "חייב לרוץ כי יש לו הרגשה שהפורעים הערבים יתקיפו הערב". אילון מוסינזון מספר לי פרט מעניין שסיפרה לו אמו ורדה כאמור, היה לד"ר דוד מוסינזון משרד מרפאה וטרינרית מטעם ממשלת המנדט גם בעפולה לתושבי העמק וגם בנצרת לישובים הערביים בסביבה. "בנצרת היה עוזר מקומי לרופא שכאשר אבי נהרג זעק איך הרגו אותו! מי עוד ירוץ בין הכפרים להציל את הצאן והעופות ממחלות ומגיפות"? תוך זמן קצר הרגו את העוזר!

דוד מוסינזון היה בן 32 במותו. גופתו הועברה ל"בית הפועלים" בעפולה שם ניצב מצדי הארון משמר כבוד של נוטרים וחבריו של דוד. אבל כבד ירד על עפולה ובעיתונות דאז מדווח כי סניף הפועל בעפולה הכריז עם היוודע דבר מותו של דוד, שהיה חבר בסניף, על שבוע אבל בו תושבת הפעילות בסניף ו"בתי הקפה בעיר הודיעו כי יבטלו הנגינה והריקודים במוצאי שבת". למחרת מותו של דוד מוסינזון, ביום חמישי 15 בספטמבר בשעה 10 בבוקר, יצא הארון מעפולה לתל אביב והונח באולם הגימנסיה הרצליה בתל אביב. שם ספד לו מחנכו בגימנסיה ד"ר חיים הררי. מאולם הגימנסיה יצא מסע ההלוויה דרך הרחובות אחד העם, מונטפיורי ונחמני לבית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי תל אביב שם נשא דברי הספד הרב הראשי של העיר הרב עוזיאל. קהל רב הלך אחר ארונו ובהם נכבדי וראשי הישוב יצחק בן צבי, יהושע חנקין, יוסף שפרינצק. דוד מוסינזון נקבר בחלקת ההגנה וההעפלה של בית הקברות בנחלת יצחק. בדברי ההספד ליד הקבר הפתוח אמר אביו בין השאר (ואני מצטט מאתר ההנצחה "ונזכור את כולם" שליד משרד הביטחון): "זכית לכך כי על במותיך נפלת, בני. מילאת חובתך בשקט ובאמונה... חינכנו אותך ברוח נאמנות ובהקרבה לעם. עתה החזרנו אותך לאדמה. כל אשר היה לנו, חלק גדול מחיינו ונשמתנו, הנחנו בקבר זה. אילו היינו צריכים להתחיל מחדש, אילו ידענו מראש מה יהיה בסופו, היינו עושים כך שנית כי זוהי הדרך האמיתית". בנו של דוד מוסינזון אילון מוסינזון אומר לי "בקשר להספד אכן הקשר בין ד"ר בן ציון מוסינזון לאבי היה קשר חזק מאד, וסבי נשבר לגמרי לאחר מותו של אבי, אבל בהלוויה בניגוד להלוויות כיום שבוכים ומתלוננים הוא אמר בהספד אילו ידענו מה יהיה גורלך לא הינו מחנכים אותך אחרת. אני חושב שזה משפט חזק מאד", אומר אילון.

אביו של דוד מוסינזון ד"ר בן ציון מוסינזון היה קשור מאוד לבנו דוד והכאב על מותו ליווה אותו עד מותו 1942 בגיל 64. אובדן בנו, דוד, שבו היה גאה ועמו היה לו קשר מיוחד, היה מכה קשה לבן ציון ומשפחתו. בצוואתו ביקש ד"ר בן ציון מוסינזון, להיקבר ליד קבר בנו האהוב דוד. וכך נעשה. האב נקבר בבית הקברות בנחלת יצחק מול חלקת חללי ה"הגנה" שם נטמן בנו. רעייתו של בן ציון יפה מוסינזון לבית פלדמן נפטרה ב-1960 ונטמנה ליד בעלה בנחלת יצחק. במותו הותיר ד"ר דוד מוסינזון רעיה ורדה (רוז) מוסינזון וילד בן תשעה חודשים אילון שמו. לאחר מות אביו אילון גדל והתחנך בתל אביב ולמד בגימנסיה הרצליה בה למד אביו ואותה ניהל שנים רבות סבו. אילון הוא בוגר הטכניון. עבד וניהל חברות הייטק, בעיקר בתחום האלקטרואופטיקה. כיום הוא גמלאי. בנו של אילון הוא ד"ר דוד מוסינזון ונקרא על שם סבו. אלמנתו של ד"ר דוד מוסינזון ורדה רוז מוסינזון בוגרת האקדמיה המלכותית למוזיקה בלונדון. לימדה, לאחר מות דוד, אנגלית בגימנסיה הרצליה בת"א. נפטרה בשנת 2000 ונקברה, לבקשתה, בנחלת יצחק בצמוד לחלקת חללי ההגנה, שם קבור דוד.

בספטמבר 1940 במלאת שנתיים למותו של דוד מוסינזון, החליטה מועצת עפולה להביע הוקרתה לדוד מוסינזון שהיה בשנותיו האחרונות תושב עפולה, על פעלו למען עפולה והעמק והחליטה לקרוא את הרחבה בה שוכן כיום הגן על שמו בשם "רחבת דוד". לימים שינה המקום שמו ונקרא כיום "כיכר דוד" או גן דוד מוסינזון.