בשיחה עם ד"ר ג׳ונתן שנזר לכבוד ספרו החדש "עימות עזה 2021", שיצא זה עתה לאור בארה"ב, הוא סיפר שמכל הספרים שכתב, זה הספר שהגיע הכי מהר למדפים (או לאמזון) - 166 ימים מאז 11 ימי הלחימה. המטרה, הוא הסביר, הייתה להיות הראשון שיגיע לקהל להסביר את שקרה לפני אחרים (שיעוותו את ההיסטוריה ויתאמו אותה לנרטיב שלהם).
בעוד הספרים הקודמים שלו היו יותר אקדמים, לספר זה הוא הקדיש חלק מהנשמה והלב - וברור לקורא שלכותב נטיות פרו-ישראליות (בימינו, כל מי שאינו נגד ישראל חייב להיות אשם מיד ומתויג בתור "פרו ישראלי"). כשמשלבים את הרגש עם היכולת להציג את החומר בצורה ברורה וקליטה, התוצר הוא "עבודה מבריקה" של חוקר (האחראי על הרבה מאוד חוקרים אחרים) במכון מחקר בבירת ארה"ב (הקרן להגנה על דמוקרטיות, Fouדנ"אtion for Defense of Democracies).
ישב לו אותו דוקטור בפאתי וושינגטון די.סי. ועקב אחר מה שקורה בארץ. יליד פילדלפיה, הוא אומנם דובר עברית וערבית (את שתי השפות למד עת למד לתואר השני באוניברסיטה העברית בירושלים), אך עברית הינה שפה זרה עבורו. הוא מסביר שעם הטכנולוגיה הקיימת היום, ניתן בקלות לעקוב אחר התקשורת המקומית - במקרה זה בארץ - ומשם הוא למד הרבה (אולי מן הראוי שילמדו אויבינו דבר או שניים, ויעקבו אחר התקשורת הישראלית: מסתבר שבארץ אין סודות, שום דבר אינו סודי ביותר ולא ניתן להסתיר דבר - לא מהלכים, לא מבצעים ואפילו לא כוונות!).
גישה זו מעניינת ביותר. להבדיל, עברית אצלי היא שפת אם, והייתי בעזה בפנים ובפאתיה, בעת רגיעה ובעת לחימה. בשנה שעברה, בשל המגיפה הגדולה, גם אני הייתי בארה"ב, במקום בשטח. לעקוב אחר הקורה או להיות בתוך עין הסערה הם שני דברים שונים לחלוטין.
ד"ר שנזר לא חוסך שבטו מהתקשורת בארה"ב, שאפילו לא טורחת לבדוק מה באמת קורה בשטח ומדווחת לא רק בצורה שטחית כי אם גם מגמתית לחלוטין. בשיחה עם השגריר לשעבר ומנכ"ל משה"ח לשעבר דורי גולד, ד"ר שנזר סיפר שאם התקשורת בארה"ב, שנעלבה כל כך מה"תרגיל" של דו"צ לתקשורת הזרה תוך כדי הלחימה - לא הודיעו להם, סידרו אותם, לא התייעצו אתם - כי הם מכתיבים את מה שקורה, ולכן שוברים את הכלים ולא משחקים ומדינת ישראל אשמה! - הייתה טורחת לעקוב אחרי עמיתיהם בארץ, איש לא היה יכול "לסדר" אותם.
"איום טקטי בלבד" גם הפגיעה בבנין בו היו משרדי AP מובנת יותר כשמוסברת הסיבה: חמאס ניהל מאותו בניין את המאמץ לפגוע במערכת כיפת ברזל, שהרסה לו את הנשק האסטרטגי שלו - איום הטילים על מדינת ישראל. התקשורת מזדרזת להאשים את ישראל, גם כשחמאס משתמש באזרחים בתור מגן אנושי, בגני ילדים בתור המקומות המועדפים לאגור תחמושת, בבית החולים בתור הגג למפקדת החמאס התת קרקעית ובמסגדים בתור מרכזי פעילות, מחסה, מסתור ומגן ללוחמי החמאס.
יתכן שזו אחת הסיבות שדירבנו את ד"ר שנזר לכתוב את הספר ולדאוג שהוא יופץ במהירות האפשרית. כי ברגע שמכונת השקרים של חמאס, אירן, האו"ם, הרשות ושאר אוהבי ישראל מבית (בארץ והארגונים היהודים בארה"ב) תוציא את פרותיה לשוק, אנחנו אבודים, כמו תמיד. הזדרז וכתב, ועכשיו הוא מקדם את הספר.
חמאס יודע לנצל כל הזדמנות לטובתו ונגד אויבתו המושבעת, היא מדינת ישראל שהוא עומל להשמיד. חמאס עדיין מחזיק חיילי צה"ל (או את גופותיהם), והוא מענה אותנו בכל הזדמנות אפשרית בנידון. עומד לו השטן ואפילו לא טורח להוכיח (האם מדובר בחלקי גופות, בגופות או באנשים שעדיין חיים), והוא מענה את קרוביהם, את צה"ל ואומה שלמה. כשהבדואים בנגד נלחמים נגד נטיעת עצים, חמאס מעודד אותם להתנגדות אלימה. כשמשפחות בירושלים מסרבות לפנות בתים אליהם פלשו ב-1948 עד 1967, ופסקי דין של בית המשפט העליון לא מעניינים אותן, חמאס מעודד לפעול נגד ישראל. וכך הלאה, בכל פינה אפשרית, חמאס אורב לנו ומייחל לפגוע בנו קשות.
לעומת חמאס, המהווה "איום טקטי בלבד" על מדינת ישראל לפי ד"ר שנזר, מדינת ישראל שואפת לשקט מתמשך כמה שניתן. בנוסף, יש זמנים בהם ישראל מוכנה להבליג ולסבול כי בראיה יותר נרחבת קיים גם האיום האסטרטגי (של חיזבאללה בצפון) והאיום הקיומי (של אירן ותוכנית הגרעין שלה). כמו במשחק שח-מט, אירן מקרבת את הכלים שלה לישראל כל הזמן. תודות להסכמי אברהם והנורמליזציה עם שש מדינות מוסלמיות, לפחות יש פחות לחץ על ישראל, או פחות הסח הדעת (הדבר דומה להסכם השלום עם מצרים, תודות לו ישראל לא צריכה להקדיש אוגדה עד שתי אוגדות להגנה תמידית על הגבול הדרומי).
כמו ד"ר שנזר, גם אנחנו ישבנו רתוקים לאמצעי התקשורת. ישראלים בחו"ל חיים כאילו הם בארץ (ללא הטילים עצמם ושאר הלחץ האמיתי). איך התרשמנו אנחנו? מה עשינו אנחנו כתוצאה מאותו סיבוב לחימה? האם חזרנו לשגרה ושכחנו את שהיה? האם בכלל מעניין אותנו (מעבר ל"כמובן, אנחנו מעורים במה שנעשה")?
בדם ונשמה ניתן להזמין את ספרו של ד"ר שנזר באמזון (18 דולר בכריכה קשה). כדאי לקרוא את הספר, כי הכותב יודע להציג את המצב לאשורו בצורה ברורה, קריאה וקליטה ביותר. אך יותר מכל, אולי כדאי להזמין יותר מאשר עותק אחד ולחלק אותם במתנה בצורה מושכלת? כך עשיתי אני, ואסביר מדוע.
אנשים שאינם קשורים בדם ובנשמה לארץ, קרי מרבית האנשים, לא יודעים בדיוק מה המצב, מה ההיסטוריה ולאן פנינו מועדות. כך יוצא שגם עם הכוונות הטובות ביותר, וגם אלו שיודעים קצת או אפילו קצת יותר, מבלבלים את הכל. חבר מאוד טוב - אדם מבוגר הגר בפלורידה וגדל בתור קתולי אדוק - הסביר לי היום שמדינת ישראל המודרנית נולדה בשל השואה, כי הארופאים לא רצו את היהודים, כי איש לא רצה את היהודים. הפסקתי אותו באמצע דבריו ותיקנתי אותו. הבריטים בהחלט לא עשו לנו טובה, גם לא הגרמנים, וגם לא שאר ארצות ארופה. גם לא גזלנו ארץ לא שלנו "תודות" לשואה (כך לפחות טוענת אירן בכנס בינלאומי שערכה), לא המצאנו אותה וגם לא יזמנו אותה.
אותו חבר הודה לי על ספר ששלחתי לו מתנה, "למי הובטחה הארץ המובטחת" של פרופ׳ אברהם ציון. הוא לא התחיל לקרוא אותו עדיין, כיוון שהוא קורא ספר של יהודי מסן פרנציסקו, דניאל סוקץ׳. נחרדתי לנפשי ומיד עצרתי אותו. "ארל, אתה חייב להזהר מאד. אותו דניאל אינו תמים. הוא עומד בראש הקרן החדשה לישראל, ואם יש מישהו שאת טביעות אצבעותיו ניתן לראות כמעט בכל פעילות אנטי ישראלית במסווה של פעילות ׳חברתית׳ היא אותה הקרן".
לקורא שאינו מתמחה בנושא, ספר על-ידי יהודי העומד בראש ארגון, שבחר בשם "האם אנחנו יכולים לדבר על ישראל" ובכותרת המשנה "מדריך לסקרן, מבולבל ומי שמסוכסך (עם עצמו)" חייב להיות בעד ישראל. כי יהודי לא יצא לתקוף את ישראל, ודאי לא יעשה זאת בכסות של היותו למען ישראל. ברוכים הבאים למציאות הכואבת, בה האויבים הגרועים ביותר הם לא חמאס (המצהיר שהוא קיים בכדי להשמיד את ישראל) או אירן (הרוצה למחוק אותנו מעל המפה) כי אם ארגונים כמו "הקול היהודי לשלום" המשתמשים בשם "יהודי" ובהיות חלקם ילדים של ישראלים או של ניצולי שואה או סתם יהודים הרוצים "לתקן את העולם" ותחת הכותרת הזו עושים כל הניתן לפגוע במדינה היחידה שיש ליהודים בכל העולם.
ארל שילם כמה עשרות דולרים לקנות ספר על ישראל, שהוא חשב שהוא ספר אובייקטיבי או אוהד. הוא לא ידע שהוא השקיע כסף טוב בברנס אנד נובל ונלכד ברשת דביקה ומסוכנת, כשעכביש ענק מחכה למצוץ את לשד מוחו מתוכו. הוא לא ידע שאותו "משכך כאבים" הוא כה ממכר, שכל עולמו יהרס במהרה. אותה תמימות (וחוסר תגובה מצדנו) עולה לנו ביוקר רב - במו ידינו, בעצם חוסר השבת מלחמה שערה, אנחנו כורים את הבור לתוכו תוטלנה גופותנו.
כשלונות העבר עד כמה צודק ד"ר ג׳ון שנזר במטרתו להביא את עמדתנו לעולם, לפני שהעולם יבולבל ויסונוור כליל על-ידי עלילות דם, השמצות ודברי בלע של אויבינו מבית ומחוץ (כאמור אלו הראשונים יותר "נעימים למראה" בעוד האחרונים אומרים דברים כהוויתם, ללא כחל ושרק).
עד כמה קל להונות את הציבור הרחב ולנצל מעמד בארגון המגלגל עשרות מיליוני דולרים מדי שנה. זו לא אשמתו של העומד בראש הקרן החדשה לישראל, העומד בראש הליגה נגד השמצה או העומדת בראש אמריקנים לשלום עכשיו. התפקיד להגן על מדינת ישראל מוטל עלינו, ואם מדינת ישראל לא למדה לקח מכשלונות העבר (לדוגמה דוח גודלסטון, מדינת ישראל לא ראתה לנכון לשתף פעולה והתעלמות אינה פתרון), הרי אנחנו די מעורים ודי מבינים עניין.
עד כמה טוב שיש עדיין שומרים על חומותייך ירושלים, כד"ר דניאל פייפס, סטיב אמרסון, ד"ר ג׳ון שנזר, נורמה זייגר ורבים אחרים, שאינם נמים ואינם ישנים. חיל גדול מאד, ההפך הגמור מאותה בקעה מלאה עצמות יבשות שראה הנביא יחזקאל. קנו את הספר, כי ניתן ללמוד דבר או שניים. ואחרי שתסיימו לקרוא אותו, העבירו אותו הלאה. או הזמינו מספר עותקים נוספים, וחלקו אותם לאנשים שאתם חושבים שעוד ניתן להשפיע עליהם. הצדק עמנו, כך גם צדקת הדרך. רק שאנחנו צריכים להזכיר זאת לעצמנו ולהתנהג בהתאם, במקום לחיות את חיינו ולשבת בחיבוק ידיים בתואנה זו או אחרת. אף אחד אחר לא ילחם עבורנו. אנחנו חייבים לעשות זאת בעצמנו; בשבילנו.
