כל הכבוד לחבר הכנסת אחמד טיבי

יום השואה הבינלאומי, המצוין ביום ה-27 בינואר, צוין בכנסת ישראל. אמרתי "יום השואה צוין בכנסת ישראל", אך לצערי הייתי צריך לציין מיד, שהוא צוין בצורה המחפירה והמגעילה על-ידי נבחרי העם, עם שהשואה חוללה בו את אחד האסונות הכבדים בהיסטריה האנושית, וצוין בכנסת ישראל במעמד מאוד לא מכבד ומאד לא מכובד. ממשלה, המונה 28 שרים, התפנו לקחת חלק בדיון החשוב רק שני שרים, שכל אחד מהם יצא מהאולם לעיסוקיו לפרקי זמן קצרים וחזר למושבו באולם. מתוך מאה ועשרים חברי הכנסת נכחו באולם רק עשירית מחברי הכנסת. במהלך הדיון מספר השיא היה רק 12 חברי כנסת ורק מעטים מהם נכחו בכנסת כל זמן הדיון. אני מוצא לנכון לציין אך ורק את חבר הכנסת מהרשימה המשותפת, חבר הכנסת אחמד טיבי, שנכח כל עת הדיון באולם. הוא לא נהג במנהג של לא יוצא ונכנס. הוא ממש כיבד ברצינות רבה ובכבוד רב את נושא הדיון הרציני בנוכחות מלאה וגם נשא נאום מעל דוכן הכנסת, נאום מרגש וענייני, שדיבר על לבי. הייתי מוסיף, שאחמד טיבי בנאומו הציל את כבוד הכנסת, שעלתה על שרטון מכאיב ומדכא בנוכחות הדלילה ובנשיאת נאומים במרחבי השיממון הרדוד בדיון, שנועד להיות מוקדש ליום השואה הבינלאומי. המראה של הכנסת בעת הדיון מחייב לתת לה את הציון בלתי מספיק. מעל דוכן הכנסת התנסח אחמד טיבי ברגישות רבה: "השואה היא לא מסה בלתי מוגדרת של הנרצחים. השואה, היא קודם כל, אדם ספציפי אחד, מסוים, יחיד ומיוחד, עם טווח רגשות וחוויות חיים עצום ככל אדם. לאדם הזה היא גיהינום מתמשך, לילה אינסופי". אי אפשר שלא להתרגש מהנאום האמפתי והנוקב של חבר הכנסת אחמד טיבי, שמזדהה עם האימה שפקדה את העם היהודי באומרו: "המלחמה עבור היהודים שעברו את השואה ושרדו אותה היא אוסף של נסים ואירועים במציאות שבה האנטי-מוסרי היה לנורמה, והמוסרי היה ליוצא דופן".