לנוכח הטיפול הכושל של מנהיגי רוב המדינות הדמוקרטיות - ארה"ב, בריטניה, צרפת, ברזיל, ארגנטינה, הודו ואיטליה, במשברים מדיניים כאוקראינה, בטיפול הכושל בקורונה, בניאו ליברליות שמקצינה פערים ומשברים, בהתעלמות ממשבר האקלים, בהתמודדות בטרור ומשטרים טוטליטריים, בפשע, אני תוהה במה כשלה הדמוקרטיה?
איך זה שמעוז הדמוקרטיה ומנהיגת העולם החופשי בוחרת נשיאים כושלים אחד אחרי השני - רונלד ריגן,
ביל קלינטון,
ג'ורג' בוש,
ברק אובמה,
דונלד טראמפ ו
ג'ו ביידן. בבריטניה - מרגרט ת'אצ'ר, מייג'ור, בוריס ג'ונסון. בצרפת - ניקולא סרקוזי, הולנד, מקרון. שלא לדבר על ברלוסקוני, בולסונרו ומנם. למה רק גרמניה הצליחה עם מרקל וכמוה גם 10 המדינות הכי אתיות ומשגשגות?
לא שחס וחלילה אני גורס שצריך לעבור לשלטון דיקטטורי. סין עשתה גדולות ונצורות למען עמה, אך כיום עלולה לגרור אותו לעימות גלובלי במיליטריזם שלוח רסן. פוטין מנהיג הרבה יותר מוצלח מילצין, אך הכלכלה ברוסיה בשפל והוא משכיל לנצל את חולשת המערב בכדי להחזיר עטרה ליושנה. כנ"ל באפריקה, באסיה ובאמל"ט.
זיהיתי בעבר כשל בסגידה מוגזמת לפציפיזם שלא פחות מסוכן ממיליטריזם. ראינו זאת בהתמודדות עם היטלר, וגם בימינו כשצפויות פלישות לאוקראינה וטיוואן, כי רוסיה וסין יודעות שהמערב הוא נמר של נייר. אך יש כשל נוסף של הדמוקרטיות: בתקינות פוליטית מוגזמת, במדיניות הגירה שלוחת רסן, וב"הבנת" המניעים לטרור ולרדיקליות.
אני עוקב בהשתאות איך הכותרות הראשיות של העיתונים והטלוויזיה על תוכנת הריגול של פגסוס, רצח חאשוקג'י, מעצר פעילי זכויות אדם ומתנגדי משטר. אלה בהחלט בעיות חמורות, אך הן לא סכנה לשלום העולם, כמו פלישה לאוקראינה וטייוואן, כמו משבר האקלים או הקפיטליזם, כמו העלמת העין מאיומי הטרור, אירן ואפגניסטן.
צביעות נוראה זה משול לטיפול בכאב שיניים ביום הדין הגדול. ברגע שאין למנהיגים הדמוקרטים מידתיות הם שמים באותה אמפליטודה את רצח חאשוקג'י וההתחמשות הגרעינית של אירן. על ארה"ב לתמוך תמיכה מוחלטת בסעודיה, למרות חאשוקג'י, כי היא המבצר הכי חשוב בפני אירן, ולתמוך ללא סייג בישראל גם אם יש מתיחות בהר-הבית.
כל העיתונים מזועזעים שבנימין
נתניהו כביכול איפשר לסעודים להשתמש בפגסוס כנגד מתנגדי המשטר בתמורה לאישור טיסה של מטוסים ישראלים מעל שמי סעודיה. איזו צביעות נוראה! כאילו שישראל צריכה להיות השוטר של זכויות האדם בדיקטטורות, כאילו שאין להתקרב לסעודיה נגד האיום האירני ועדיף שדאעש תשתלט על סעודיה.
ראינו מה קרה כשארה"ב לחצה עלינו לאפשר קיום בחירות חופשיות בעזה - החמאס שהוא פי כמה גרוע יותר מאש"ף השתלט ושם קץ לדמוקרטיה. כך באותה כהות חושים איפשרו ארה"ב וצרפת לחומייני לחזור מהגלות לאירן ולהשתלט עליה, כי השאח הרג כמה מתנגדי משטר. וחומייני לא רצח עשרות אלפי מתנגדי משטר?
אם לפחות מנהיגי המערב היו מידתיים באותה מידה כלפי הפרת זכויות האדם ברוסיה, סין וסעודיה, כמו בפני הפרת זכויות האדם בניגריה, אירן, דרום אפריקה או ונצואלה, ניחא. אבל לא נעים להעיר לרודנים מהעולם השלישי בגלל המצפון הלא נקי של הקולוניאליזם, בגלל המהגרים המוסלמים, בגלל המצביעים השחורים והאו"ם.
אין מידתיות. ביידן מתייחס באותה חומרה לרצח חאשוקג'י ומעצר נבלני, כמו לרצח עם בסוריה, ולא מתייחס לרצח המוני באפריקה. למה? בגלל שניו-יורק טיימס וקהל הבוחרים שלו מכתיבים זאת, ולמנהיג דמוקרטי הרבה יותר חשוב להיבחר ולקבל ביקורות טובות במדיה מלבלום את אירן המתגרענת או את פוטין הקורע את אוקראינה.
תקינות פוליטית אך גם בישראל רוב המדיה מתרה בבנט "לעשות כל מה שצריך על-מנת להחזיר את השבויים והנעדרים", כי בתקינות פוליטית עדיף להחזיר שני אזרחים וגופות של חיילים, גם במחיר של אלף מחבלים שישובו לרצוח עשרות ישראלים. כפי שקרה פעם אחר פעם, כשהחמאס שוב חוטף, עם שליט ועם כל עסקות השבויים. עסקה עכשיו!
שלום עכשיו! ומנהיגי חמאס מגחכים איך דעת הקהל ועיתונות יפת נפש מאמצות את הנרטיב שלהם "למען זכויות אדם". עולם הפוך, כאילו ששבי של חייל אחד שקולים כנגד חיים של עשרה אזרחים. תקינות פוליטית שהגיעה לאובדן עשתונות, שמנוצלת לרעה על-ידי רודנים. הדמוקרטיה והשלום בסכנה בגלל עודף תקינות פוליטית ופציפיזם.
יש קואליציה מהשטן, כשהמשטרים הכי חשוכים "מגינים" באו"ם על זכויות האדם ו"מגנים" את ישראל בכמעט כל הגינויים האפשריים, בעוד ישראל היא המדינה הכי מוסרית מבין המדינות בסכסוך (זה לא קונץ להיות מוסרי בשווייץ). בוודאי הרבה יותר מאשר המערב התנהג במלחמות שלו וכשכבשו עמים, וישראל לא מעוניינת בכיבוש.
יש מיעוט מזערי בעם שגורס שעלינו להמשיך בכיבוש של הפלשתינים בגדה ובמצור של עזה. זה נכפה עלינו בגלל התוקפנות של הפלשתינים, כשכל נסיגה הביאה לתוצאות הרות אסון לישראל. הפתרון הוא כפי שהתוויתי בקונפטריה, יחד עם
ירדן בה 80% פלשתינים. אך ביידן, ג'ונסון ומקרון ממשיכים לדגול בפלשתין הטרוריסטית.
בהרצאות על פוטין ואירן, על סין ואפריקה, אני לומד את המניעים של הדיקטטורים, שבזים לתקינות הפוליטית של המערב, לפציפיזם שלוח הרסן, לבדלנות ולאדישות על מצוקות מדינות רחוקות. אבל לא ברור לי איך הביון במערב לא מצליח להתמודד עם עריצים ולא מבין שהם מנצלים את התקינות הפוליטית והפציפיזם של המערב.
תקינות פוליטית אך גם מבית, המחצית "הנאורה" של ארה"ב אדישה להשתוללותו של המון פורעים הבוזזים את חנויות השדרה החמישית אך מתמלאת חלחלה כששוטר לבן רוצח חשוד שחור. באלימות השוטרים יש לטפל במלוא החומרה, אך אין להסכים להשתוללות של המגיבים לרצח באלימות, למרות ש"מבינים" את מניעיהם ובגלל תקינות פוליטית.
איך אומר סגן השר? זה מזכיר תקופות אפלות בעבר! כך בדיוק עולים לשלטון טראמפ ומרי לה פן, כי נטשו את דרך הביניים, הכל הפך קיצוני. זה או השתוללות מהגרים ושחורים קיצונים, או השתוללות של ניאו נאצים וגזענים. אין מדיניות שקולה כמו בשווייץ, כמו בדנמרק, אפילו כמו בסינגפור. ובישראל זה או בן-גביר או אלימות הבדואים.
אני סברתי לתומי כשקמה ממשלת "השינוי" (טוב, לא הייתי כזה תמים) שאם חברו יחדיו מנהיגים מתונים של הדתיים והמוסלמים אפשר יהיה לפתור את בעיות היסוד של שילוב החרדים והערבים בחברה הישראלית, שמרצ תשמח להזדמנות להשתלב בעשייה, שדווקא בגלל השבריריות בקואליציה, יהיו אחראים ולא כל ממזר יהיה מלך.
אלא שקרה בדיוק ההפך. חברי כנסת ערבים פוקדים עוון אבות על בנים ומתנקמים בחוק הגיוס על חוק האזרחות. לקבל עשרות מיליארדים לשילוב הערבים זה בסדר, אך להפסיק את השתוללות הבדואים בנגב ולאפשר למשטרה יד חופשית נגד האלימות בחברה הערבית זה לא. כי זה יפגע בבייס. רק תופינים, רק זכויות, לא חובות.
אז מה כבר ההבדל עם ממשלת נתניהו שבה לחרדים היו רק זכויות בלי חובות עבודה, מיסים, ציות לקורונה וגיוס. למה להקצות מיליארדים לשילוב הערבים ולחיבורם לחשמל, אם ממילא הם ממשיכים לפרוק כל עול ולהלך אימים על היהודים? ומה הצליחו לעשות לשילוב החרדים? העלו את מחירי הצלחות חד הפעמיות, איווט שמשון הגיבור!
קוטביות רבה מרצ לא נטשה את האג'נדה, היא אפילו הקצינה עמדות. מדברת כמו אופוזיציה למרות שהיא בממשלה. בנט לא רוצה לאבד את הבייס של המתנחלים שכבר מזמן אין לו ולא נוקט ביד קשה בפורעים נערי הגבעות. ומנגד האופוזיציה משסה, משמיצה ומפלגת. זו כביכול ממשלה תקינה פוליטית, אך מרוב תקינות הם לא מתקנים דבר!
אין מידתיות. כולם שבויים ברגשות, בטראומות העבר, באופוזיציה בוודאי, אך לצערנו גם בממשלה. לא רואים את התמונה הכוללת. אם לא מסכימים שאיחוד המשפחות יהיה בכיוון של שתי מדינות לשני עמים זו גזענות? למה איחוד המשפחות של ערבים צריך להיות רק במדינה היהודית, למה לא במדינה הפלשתינית? כי זו צביעות וגזענות.
הדמוקרטיות של ימינו, אך גם בעבר בעיתות משבר, נהנות מרוב קטן ומקוטביות רבה בין שני חלקי הפרלמנט והאומה. פעם זה היה בגלל בעיות של נאצים לעומת קומוניסטים, פשיסטים לעומת ארכיסטים, קולוניאליזם לעומת חופש למושבות. היום ההקצנה היא על הפלות, אלימות המשטרה, הצבעה בדואר, תחנות פחם, רצח חאשוקג'י.
כל אחד שיעשה את חשבון הנפש. האם להגיע למלחמת אזרחים, לא לאשר תקציב ולשתק את המדינה, בגלל הסוגיות האלה? לא בגלל קומוניזם מול נאציזם, דמוקרטיה מול דיקטטורה. חיי שחורים חשודים בפשעים חשובים, זכויות האזרח בסעודיה וברוסיה חשובות, ניתוץ פסלים של נשיאים מלפני 200 שנה כי היו להם עבדים חיוני.
אבל במקום לפתור את הסוגיות במישור המקומי: בניעור המשטרה, בספרי ההיסטוריה, במחאות דיפלומטיות, ישר מעלים זאת למישור הלאומי, הבינלאומי, ומערערים בכך את אושיות הדמוקרטיה. אם אין תקציבים, הראשונים שייפגעו הם השחורים. אם אירן תהיה גרעינית יירצחו אלפי חאשוקג'ים בכל המזרח התיכון. שכחו את המידתיות!
דמוקרטיה היא לא ערובה למשטר תקין. הערובה למשטר תקין היא דרך הביניים, מציאת שביל הזהב, ואכן עשר המדינות הכי אתיות ומשגשגות הצליחו קודם כל כי הן פועלות בדרך הביניים. הן לא פונדמנטליסטיות, יש בהן הפרדת הדת מהמדינה, שוויון מגדרי, מדינות רווחה, מלחמת חורמה בשחיתות, והן שמות את יהבן באיכות החיים!
