עכשיו הזמן להניף את נס המחאה

המחירים מאמירים, ושרי האוצר והכלכלה "נאבקים" בעליית המחירים בדרכם המוזרה. שרים אלו הם אלו המבקשים לבצע ספין זול אל תוך ארנקם וכיסם של אזרחי ישראל ומבקשים לצייר עצמם כרובין הוד עכשווי. האמת היא פחות הרואית, לא רובין הוד כי אם פינוקיו וסינדרלה אשר כמו היפהפייה הנרדמת התעוררו אל תוך תחושה כי נקעה נפשו של האזרח מהעלייה הפראית משהו, עלייה הבאה לידי ביטוי בחגיגת העלאת המיסים על-ידי שני השרים הנכבדים. העלאת הדלק נובעת מהמיסוי הגבוה כמו העלאת המיסים על מוצרים בסיסיים, העלאת הארנונה, העלאת תעריפי החשמל, העלאת מחירי המים ולקרנבל עליית המחירים הצטרפו בעלי חברות המזון. האזרח מוכה המיסים החדשים וההעלאות הגבוהות, חש במתקפה מתוכננת כמובן עד שהגיעו רובין הוד וסינדרלה וכתבו את מכתב המחאה חסר המשמעות המעיד על כותבו יותר מאשר על האזרחים אשר אינם קונים את מרכולת הספין והבלוף. הקריאה לצאת למחאה אינה נענית בעוצמה הנדרשת כי אם בייאוש עטוף בעייפות. פה ושם מתחילה מחאה ממוקדת אך השפעתה בעת הזאת אינה מזיזה את רגלי כסאות שרי המכתבים, האוצר והכלכלה. דרושה הנהגה אזרחית, אשר אינה רואה את העולם דרך משקפת הזהויות והשבטיות. דרושה הנהגה אזרחית אשר במאבק זה אינה מבדילה בין ימין לשמאל, בין חרדי לחילוני, בין ערבי ליהודי, בין נשים וגברים, בין עולים לוותיקים. כולנו ארנק אחד אשר שרי המכתבים שולחים אליו את ידיהם הארוכות ללא היסוס. דרושה הנהגה אזרחית אשר תוביל למחאה לא פוליטית. מחאה שלא תתמסמס כמו מחאת קיץ 2011 או מחאת הקוטג', מחאות שהפוליטיקאים השכילו למסמס אותן ולהמשיך הלאה עד למציאות הנוכחית בה גלי העלייה מתגברים. הפוליטיקאים חשים חסינים ממחאה, התקשורת מדלגת בקלילות מעל למציאות, סדר היום עוקף את המצוקה האנושית, המוחים המנסים להעיר את האזרחים אינם זוכים להדהוד תקשורתי וכך המעגל הבלתי נגמר הוא ככלב המקשקש בזנבו. הגזרות הכלכליות החזיריות פוגעות בראש ובראשונה באזרחים נורמטיביים. לא רק באלו החיים במצוקה כלכלית, הנאנקים תחת עול המיסים, עוד לפני ההשלכות הקשות של מציאות והתמודדות עם מגיפת הקורונה. מציאות חייהם של המתלבטים בין ארוחת צהריים לחימום הבית, בין המבקשת לחמם את חדרה לבין לרכוש תרופות, בין לשלם דמי שכירות לבין לחזור לבית ההורים הכורעים בעצמם תחת גזרות שרי המכתבים. בין תשלום שכר לימוד לבין יציאה לעבודה מזדמנת כדי לשרוד. כדי לא להצטרף לתורים המתארכים בלשכות הרווחה ובתי התמחוי. גברת ייאוש ואדון עייפות אינם יכולים להרים את נס המחאה, את דגל המאבק הא-פוליטי. עכשיו תורם של הסטודנטים, צעירי תנועות הנוער, עכשיו הזמן שלהם לצאת לרחובות ולהעיר את המהפכה האמיתית. עכשיו הזמן להניף את נס המחאה לא רק בגל הגזרות הכלכליות, עכשיו הזמן להיאבק, באופן חוקי, בפשיעה החמורה בקרב ערביי ישראל, עכשיו הזמן למחאה נגד משפחות הפשע, נגד מסורות של רצח, נגד גביית דמי חסות. עכשיו הזמן להניף את נס המחאה על תחושת חוסר הביטחון וההפקרות שחשים אזרחים בישראל בכלל, ובערים מעורבות בואכה אובדן משילות בחלקים משמעותיים במדינה. אזרחי ישראל חייבים להניח מעט למקלדת, לזעם המצטבר ברשתות החברתיות. להניח לכוס הקפה המהביל, לצאת מהמזגן עם שק שינה ואמונה שניתן לחולל שינוי יסודי ואמיתי. עכשיו הזמן לצאת ולמחות על החיים עצמם, על גזרות כלכליות בלתי פוסקות, על תחושת חוסר הביטחון.