להעמיד את שוטרי התנועה על הרגליים. יתרה מזאת. גם תנועת האוטובוסים שמוגבלים לנתיב אחד בכול כיוון חנוקה. היא נעצרת ליד רחובות רוחב, גם אם התנועה בהם מועטה, כי יש לנו רמזור אוטונומי. בכל מטרופולין בעולם, גם באירופה וגם באמריקה, שנמצאים בה מרב האמצעים החדישים לזרימת התנועה, בנסיבות מסוימות ובזמנים מסוימים מוצבים שוטרים לכוון את התנועה. והם עושים זאת במיומנות גדולה וגם לעתים בחן. ככה למשל כאשר השוטר שמכוון את התנועה שם לב ל"חתיכה" ליד הרמזור, והוא אפילו קורץ לה לפני שהוא מניף את ידו. לקרוץ הרי מותר. ובכלל, לראות את השוטרות והשוטרים האלה בפעולה זה מרתק. הם לא מנתבים, הם מנצחים בלי שרביט, בידיים, על התנועה. זה קורה גם אם לפתע מסיבה כלשהי, רכב תקוע, וכיו"ב תקלות זמניות שגורמות לתנועה לזחול או להעצר. תוך זמן קצר מופיע שוטר התנועה ומכוון. אם משטרת התנועה לא מוכנה לרדת מן הסיירות הממונעות, שמחנות את הרכבים גם על מדרכות, ידאג נא ראש העיר שפקחי העירייה יעשו זאת. כל הדרוש הוא לשלוח אותם לקורסים לפריז ולונדון להלביש אותם במדים זוהרים ולהציב אותם בנקודות תורפה. אז, אדוני ראש העיר, אם אשתחרר מן הפקק באבן-גבירול של הקו הירוק, אוכל לבוא ליפו ולהתבשם מן הקו האדום.
חיל הרגלים התל אביבי באותה איגרת של ראש עריית תל אביב ישנו קטע ששמו "הליכה ברגל". צוין בו שיותר מ-20 רחובות ברחבי העיר ושכונה שלמה - כרם התימנים - הוסבו בשנה החולפת מתנועת כלי רכב לרחובות מוטי הליכה.
בפוסט אחר "אין אור ללא צל", טענתי כי בתל אביב, שהיא עיר ים תיכונית וברוב ימות השנה זורחת בה שמש חמה, הבתים לא נבנו כמו ב"מוֹדֶנָה" במערב איטליה לשמש כצל להולכים במדרכות. כשיש כאלה הם תפוסים בבתי קפה שמשלמים לעירייה. טענתי שלמצער ראוי להתקין חיפוי לספסלים של העירייה. השמש חמה גם למי שיושב על ספסל.
הפעם הטענה שלי היא כנגד העדר כיסוי לתחנות האוטובוסים, לאלה שהוזזו בשל הקמת קו הרכבת הקלה והנוסעים צריכים לעמוד גם בגשם עז חשופים. גם אם מדובר בתחנות זמניות של כמה חודשים ניתן להתקינם עם חיפוי. עיריית תל אביב דואגת לתושביה, ואני לא אומר זאת תוך לעג אלא כרושם של תושב. אלא שמרוב הלהיטות לקראת המחר ה"וורוד" לא הוקדשה מחשבה להווה האפור. אנו הולכים ברגל בלי סיסמה ודגל ובלי "הופה היי" כמו בשיר היפה של נעמי שמר.