עדות שמיעה איננה קבילה בבית המשפט. רק אם ראיתם - תוכלו להעיד. אבל בחיי היומיום רבה יותר ההתייחסות למה ששומעים מאשר למה שרואים. לצערי, בעידן שלנו כשהמילים כובשות את הרשת הן המשפיעות הגדולות יותר. כי מה שאתם צריכים זה מי שיחצ"ן אתכם בהוגנות.
מסתבר שכוחן של מלים כה גדול, שגם אם ראיתם אדם נוהג אחרת ממה שסיפרו עליו, המילים לא מניחות לכם. במציאות חיינו אנו מגלים בכל יום את כוחן העצום של המילים. כי מה הם יחסי ציבור אם לא בעיקר מילים?
מילים המתנגנות באוזנינו - ככל שנרבה לשמוע, יהדהדו בנו המילים ואנו נתהה ונבדוק: אולי זה נכון? כך המשפט "אבל אמרו עליו, אבל כתבו עליו" משפיעים יותר מן האמת שמי יודע מהי? מכאן נובע האיסור גם על שמיעת לשון הרע וזה נחשב עוון גדול, כי אם שמעת, האם תוכל להתעלם? האם תדבוק באמת שראית? שידעת?
במשנה עדיות ה ז [נוסח הרמב"ם] מסופר (על ר' עקיביא בן מהללאל): "בשעת מיתתו אמר לבנו, בני חזור בך בארבעה דברים שהייתי אומר. אמר לו אתה למה לא חזרת בך? אמר לו אני שמעתי מפי המרובין והם שמעו מפי המרובין, אני עמדתי בשמועתי והן עמדו בשמועתן, אבל אתה שמעת מפי היחיד ומפי המרובין מוטב להניח דברי היחיד ולאחוז בדברי המרובין. אמר לו אבא פקד עליי לחבריך אמר לו איני מפקד אמר לו שמא עוולה מצאת בי אמר לו לאו מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ, וּמַעֲשֶׂיךָ יְִרַחֲקוּךָ". וכך אנו צריכים לראות. על-פי המעשים ולא על-פי השמועה.
