סיפור רצח המחסנאית בישיבת פוניבז' (בשפת העם פונוביץ') אינו ידוע ומוכר לרוב רובו של הציבור, כתבה זו באה לספר לזכור ולהזכיר.
רצח המחסנאית התרחש בליל שבת, 15 בפברואר 1947, בסביבות השעה 3 לפנות בוקר שלושה ערבים (יש אומרים שניים) חמושים במקלע, חדרו לישיבת פוניבז' שבשכונת זיכרון מאיר בבני ברק. הם חדרו דרך החלון למחסן והחלו להוציא ממנו חפצים ודברי לבוש. בצריף ליד המחסן, ישנו באותה עת מספר תלמידי ישיבה. אחד מהם סיפר בעדותו כי התעורר כאשר אחד הערבים הדליק גפרור וראה את השודדים לבושים בלבוש ערבי. הם דיברו בקול רם בערבית. הוא הבין מיד במה מדובר אך מהפחד מהגנבים העמיד פני ישן ופחד לצעוק.
הערבים חשדו בו ולפני צאתם ניגשו למיטה בו ישן ומשכו בשערותיו אך הוא, ספק ער, ספק ישן, לא זז. בחדר שני בצריף, ישנה רבקה הרצוג מחסנאית ישיבת פוניבז'. רבקה, בניגוד לתלמידי הישיבה שישנו בצריף או עשו עצמם ישנים מהפחד מהגנבים, התעוררה כנראה לשמע רעש הקולות והרחשים (השודדים דיברו בערבית בקול רם) והחלה פורצת בצעקות במטרה להניס את השודדים. השודדים שהיו חמושים במקלע ירו עליה מיד מספר יריות. אחת מהן פגעה ברקתה. ירייה נוספת פגעה בחזה.
רבקה הספיקה לצאת מהצריף צעדה מתנדנדת כמה צעדים, אולם מיד כרעה ונפלה. רופא שהוזעק למקום קבע את מותה. בת 42 הייתה במותה. גופתה הועברה לבית החולים הממשלתי בפרדס כץ. המשטרה הוזעקה למקום, ועם בוקר הובאו למקום כלבי גישוש. העקבות הוליכו לתל ליטוינסקי (כיום אזור בית חולים תל השומר) אך בשלב מסוים לא נמשך מעקב הכלבים אחר עקבות השודדים. בצד הדרך, התגלו חפצים שנגנבו ממחסן הישיבה.
רבקה הרצוג הובאה למנוחות בבית העלמין בנחלת יצחק על מצבת קברה נחרט: "פ"נ אישה צנועה וכשרה רבקה הרצוג בת דב נרצחה כה' שבט תש"ז תנצב"ה".
סיפור חייה של רבקה הרצוג רבקה הרצוג, ילידת צ'כוסלובקיה עלתה לארץ בשנת 1945 כמעפילה יחד עם אחיה, שרידים ממשפחה גדולה שנספתה בשואה. בעלה של רבקה הרצוג ורבים נוספים מבני משפחתה נספו בשואה והיא נותרה אלמנה. היא עבדה כמחסנאית בישיבת פוניבז' בזיכרון מאיר בבני ברק ולמעשה גם כסוג של אם בית בישיבה - אם שנייה ודואגת לתלמידי הישיבה, שרבים מהם איבדו את בני משפחותיהם בשואה ונותרו ללא אם ואב. מספרים, כי הייתה מסורה מאוד לתפקידה. בדרך כלל הייתה לנה בתל אביב ובמקרה בליל הרצח, ליל שבת, לנה בצריף שליד מחסן ישיבת פוניבז'.
מצמרר לדעת כי זמן מה לפני שנרצחה נודע לרבקה כי אמה נותרה בחיים ומתגוררת באירופה. אחיה של רבקה שהתגורר בארץ, שהה בעת הרצח באירופה לשם יצא כדי לפגוש את אימם כשהכוונה היא לעלות את האם ארצה. מהאח נבצר ללוות את אחותו בדרכה האחרונה והאם שהצליחה לשרוד את תלאות השואה ואיבדה רבים מבני משפחתה בשואה לא זכתה להיפגש ולראות את בתה. סיפור מרגש ועצוב מאוד.
וכך כותב א. על רבקה הרצוג במלאת שנה למותה ב בעיתון "הצופה" (5 בפברואר 1948) במדור "זיכרון להולכים": "אישה צנועה זו, אשר חייה היו קודש למעשי חסד טהורים, עלתה ארצה בשנת תש"ד. באב"דה את משפחתה בחורבן גלות אירופה, ראתה את כל תוכן חייה בדאגה ועזרה לזולת... באהבה גדולה התמסרה לתפקידה, דאגה לצרכיו היום יומיים של כל ילד וילד, השגיחה בעין פקוחה על מלבושיו שיהיו נקיים ומסודרים ונתנה להם את ההרגשה של דאגת אם, החסרה להם. דיבורה היה בשקט ובצניעות יתרה כאילו מתוך רצון פנימי לא להבליט את אישיותה. אכן יודעיה ידעו כי אישה יקרת נפש היא".
מי מכיר מי יודע? ניסיתי לברר, אם יש מישהו מבני משפחתה או מכריה של רבקה הרצוג עימנו בחיים ויכול להרחיב על סיפור חייה של רבקה וסיפור הרצח, אולם ללא הצלחה גדולה. ידוע שהיה לה אח. מה שמו? מן הסתם נותרו צאצאים מהמשפחה שהכירו או יודעים את סיפור חייה של רבקה שעל-פי עדויות הייתה אישה אצילית ומופלאה. סביר להניח כי חלק מתלמידי הישיבה שלמדו בישיבה באותה תקופה זוכרים את מקרה הרצח לפרטיו. ייתכן שיש אף כאלה מביניהם שלנו בצריף בליל הרצח. מי שיודע פרטים על הפרשה או שהכיר את רבקה מוזמן להגיב במדור התגובות הצמוד לכתבה זו.
