מזה מספר חודשים מזינים אותנו במידע, בחלקו השערה ובחלקו אמיתי לגבי כוונותיו של פוטין באוקראינה ובגבול המערבי הרוסי עם אירופה. נראה שחשיבה אסטרטגית רציונלית היא מפתח חשוב להערכה והבנה נכונים של התנהגות מנהיגים לאומיים, במיוחד במדינות טוטאליטריות או כאלה שלהן מנהיגות ריכוזית חזקה; רוסיה של פוטין היא אכן מדינה כזו. התבוננות במהלכיו בעשור האחרון כתהליך על-רקע שינויים המתחוללים בעולם, יכולה לספק הערכה טובה למדיניות שהוא נוקט באזורים שונים סביב גבולות רוסיה. אין ספק שהקו המנחה הוא להחזיר את רוסיה "לגודלה האמיתי" כמעצמה עולמית ושותפה בכירה להנהגת העולם. כך פעל בסוריה, בקרים שבאוקראינה, ברוסיה הלבנה ובמזרח הרחוק. כך הוא ממשיך לפעול גם עתה מול אוקראינה. מהדיאלוג הרוסי סיני של השנים האחרונות נראה שלסין שאיפה דומה ובעניין זה שתיהן רואות את העולם הרב-קוטבי החדש שבדרך כ"שותפות" עם הנהגה קולקטיבית.
רוסיה באופיה היא מדינה "יבשתית".
1 ממדיה הפיסיים (כ-17.130 מיליון קמ"ר) ומספר תושביה (כ-144.1 מיליון נפש), מציב אותה מול העולם ההולך ומתהווה לקראת אמצע המאה ה- 21, כמדינה הגדולה ביותר בשטח והקטנה ביותר במספר תושביה. המבנה המסתמן לפי שעה על-רקע היחלשותה של ארה"ב ועלייתן של סין והודו, הוא של רביעייה מובילה כשמצבה של אירופה איננו ברור.
2 טריטוריה ריבונית היא אחד ממרכיבי העוצמה של מדינה בכלל ושל מעצמה בפרט. מעבר לה נמצאים "אזורי ההשפעה", בחלקם בעלי גבול משותף עימה ובחלקם מרוחקים אבל חשובים אסטרטגית מסיבות שונות: מוצא לים, מעברי הרים, מקורות חומרי גלם, מקורות מים ועוד. התפיסה האסטרטגית-אידאולוגית של בריה"מ דיברה על השלטת הקומוניזם בעולם ועל השפעה סובייטית דומיננטית הדרושה לכך. על-כן, במאבק מול הקפיטליזם נעה בריה"מ לכל כיוון בו יכלה לרכוש חזקה או שליטה בהשפעת כוחות מקומיים; לסדר הפעולות הייתה בדרך כלל חשיבות משנית, אלא אם כן היה בו כדי להחליש את המערב הקפיטליסטי בראשות ארה"ב. בעולם הדו-קוטבי של המלחמה הקרה בין קומוניזם לקפיטליזם, כשכל צד הצטייד בנשק גרעיני אסטרטגי "עד שיניו", הברירה - החל משנות ה- 60 של המאה ה- 20 לערך - הייתה מלחמות מקומיות או הסתכנות בהשמדה עולמית הדדית. ארה"ב מצאה לכך פתרון בדמות ניצול כושרה הכלכלי-ניהולי הירוד של בריה"מ ודירדורה האסטרטגי באמצעות מרוץ חימוש בחלל. תהליך זה שבר את הכלכלה, העמיד את המשטר הסובייטי בפני אזרחיו וחסידיו במערומיו ומוטט את האימפריה שהאידאה המובילה שלה כשלה והכשילה.
פוטין הכיר את הדברים היטב ולהערכתי גם הפיק לקחים שאותם הוא מיישם במדיניותו הנוכחית. אולם ככל הנראה מוסיף הוא למסקנותיו מהימים ההם גם את הנקודות הבאות: א. העולם שנמצא כחצי יובל תחת הגמוניה אמריקנית (לאחר התמוטטות בריה"מ), נכנס לתהליך חדש של היווצרות מערך כוחות מעצמתי גלובלי, שהשחקנים החשובים בו הם: ארה"ב, רוסיה, סין
3 והודו. סביר שבעתיד תצטרפנה אליו מעצמות גדולות נוספות דוגמת ברזיל. נראה שההנחה כי אירופה תהיה - בזכות הקהילה המשותפת - לשותף הראשון בתוספת זו, אינה מתממשת בגלל חולשה גרמנית והשתלטות איסלאמית על חלקים חשובים ביבשת; לפי שעה אירופה מתנוונת.
4 ארה"ב אינה רואה כיום ברוסיה את אויבתה הגדולה וגם לא את האיום המסוכן ביותר, משום שרוסיה איננה בנויה לפי שעה למעורבות עולמית מול מעצמה כארה"ב. סין לעומת זאת מאתגרת את רוסיה ממזרח (מנצ'וריה), מהמרכז (טיבט) ומהמערב בזכות דרך המשי היבשתית החדשה שהיא בונה לעבר אפריקה. סין כיום היא גם הכלכלה השנייה בגודלה בעולם ומספר תושביה גדול מזה של רוסיה פי 10 בקרוב! זוהי מדינה גרעינית עם נוכחות גוברת בחלל ובים.
מבחינתה של סין, סדר העדיפות בו היא פועלת הוא ביסוס אחיזתה במזרח הרחוק וביעדים הקרובים לגבולה: קוריאה הצפונית, איי ים סין (ובהמשך ניטרולה של יפן) ויותר מכל טאיוואן. לפוטין נותרו שנים לא רבות לבסס את סידורי הביטחון סביב גבולותיה העצומים של רוסיה עד להיווצרותם של אזורי השפעה מובהקים בעולם הרב-קוטבי החדש, שימנעו ממנו חופש פעולה או יעשו כל פעולה חד-צדדית ליקרה ומסוכנת יותר. הוא עדיין חייב להתחשב בארה"ב, אבל דומה שהתחשבות זו נמצאת בקו דעיכה.
התנהלותה של ארה"ב מול אפגניסטן ומול אירן ואי-יכולתה לשכנע את בעלות בריתה ההיסטוריות באירופה להציג קו בלימה משותף חד-וחלק נגד רוסיה באוקראינה, מובילים למסקנה שאם ישתכנע בכך באמצעות הכלים המודיעיניים שלו, יכנס לאוקראינה עד לנהר הדנייפר, לרבות מצור על הבירה קייב, ואז יכתיב לאוקראינה הסדר שבו: א. תישמר דרך גישה יבשתית לחצי-האי קרים לאורך גדתו הצפונית של הים האזובי. ב. אוקראינה תתחייב לאי-הזדהות עם המערב ונאט"ו.
הצבא הרוסי עבר בשנים האחרונות מספר שידרוגים במערכות נשק עיקריות שלו ובכללן: טילי קרקע-קרקע, חימוש השריון, טילי שיוט מהירים ומדויקים, סוללות הגנ"א משופרות ומטוסי קרב והפצצה חמקנים. נראה שפוטין כיוון לשעת כושר שבה ארה"ב לוקה באחדות הלאומית ובמנהיגות הבינלאומית שלה, נאט"ו חלשה ומפוצלת וסין עדיין איננה בשלה לשחק משחק עולמי חופשי משלה. אם יפלוש לאוקראינה, יספוג נזקים כלכליים משמעותיים אולם ימצה את השקעותיו האחרונות בצבא. לכן, סביר שישאף למצב את רוסיה במצב משופר לאורך הגבול המערבי שלה, אלא אם ישיג את מבוקשו ללא מלחמה. ע"י ויתורה של אוקראינה על שאיפתה לעבור באופן גלוי ומובהק למחנה נאט"ו והמערב. בלימת המהלך אפשרית אם תשנה ארה"ב את מהלכיה ובשילוב עם נאט"ו תזרים עתה כוחות גדולים לאוקראינה מה שנראה בלתי סביר בעליל בשעה מאוחרת זו בעימות המתהווה.
פוטין פועל בזהירות ואינו שופך את התינוק עם המים. אם יאתגר את ארה"ב יתר על המידה, עשויה היא עדיין לגרום לו נזקים רבים. ארה"ב היא מדינה של "מצבי-רוח" תקשורתיים, שתכופות מניעים אותה לפעול בניגוד לאינטרסים האמיתיים שלה. גם אירופה המערבית היא כזו, אולם כיום מול רוסיה ללא ארה"ב בקידמת-הבמה, היא כמעט חסרת תועלת למאבק בין גושי ברמה עולמית.
5 סביר שבאותה דרך נוהג וינהג פוטין גם במקומות אחרים, לרבות סוריה. מבחינה זו, על ישראל לשקול את התנהלותה בסוריה כך שתוכל לספק לו את המענים הדרושים לו שם במקום אירן. פוטין איננו מחפש בעלי ברית מדרגה רביעית במאבק על מאזן הכוחות הגלובלי אלא שותפים מהימנים או צייתנים. אם ארה"ב אכן מפנה את מבטה למזרח הרחוק, על ישראל לייצב את הקשר עם רוסיה בסוריה ולבנון, בטרם תכנס לאזור ההשפעה הסינית שבדרך במלוא עוצמתה. הברית המרכז אסיאנית שבה חברות סין, אירן וחמש מדינות נוספות, הינה עובדה קיימת שישראל אינה יכולה להילחם בה. על-כן חשוב שתבין היטב את המשמעות העולמית והאזורית של שידוד מערכות עולמי זה ותתנהל ברמה האזורית ככוח מרכזי, בראש וראשונה בייצוב ביטחון הפנים ובמוכנות לאפשרות שגלי ההדף של מלחמה באוקראינה יגיעו בצורות שונות גם לכאן. אסור שגידול משמעותי במתח בין המעצמות הגדולות יכשיל את ישראל בקונספציה שגויה ובכישלון בחזית הקרובה לבית שמבחינת ביטחונה הלאומי היא קריטית.
