על-רקע רוחות המלחמה המנשבות באוקראינה, רצוי לזכור כי מאז נפילת מסך הברזל ב-1989 המערב "מפספס" הזדמנויות להעביר את רוסיה לצידם ואולי אפילו הכללתה בנאט"ו ובאיחוד האירופי. במקום זאת המערב וארה"ב בראשם ניצלו את שלטונו הרעוע של השיכור ילצין והשנים הראשונות של נשיאות פוטין, כדי להחלישה הן מדינית והן כלכלית, על-ידי התפשטות נאט"ו מזרחה והכללת 8 מדינות ברית ורשה לשעבר בתוכה, וכן מינויו של פרופ" ג"פרי זקס כיועצו של ילצין - כלכלן ימני שמרן [מאז החליף עורו], שניסה להפוך מידית את רוסיה מכלכלה ריכוזית לכלכלת שוק, שיחד עם האוליגרכים גרמו לכאוס לאומי בל ישוער. רק התבססותו של פוטין בשלטון, קצין ק.ג.ב לשעבר, יחד עם חבריו הלאומנים מהשרות החשאי, היא שהצילה את רוסיה מאסון ומהרס טוטלי.
נכון, מדובר בדיקטטור, אם כי לא הגרוע ביותר בין תריסרי הדיקטטורים בעולם. הנ"ל הפגין אכזריות רבה בדיכוי המרד הצ"צ"ני והקווקזי. הוא לא נחמד ולא בוחל בלרצוח ולכלוא את יריביו, להרעיל במערב מרגלים שסרחו, כולל נסיונות התערבות בבחירות בארה"ב. אבל גם ארה"ב טומנת את ידה בצלחת: מעבירה מדינות חסות רוסיות לנאט"ו, מתערבת בפוליטיקה הפנימית ביגוסלביה לשעבר, כולל מלחמה בסרבים, והדיפלומטים שלה וכנראה גם ה-CIA מעודדים אלמנטים אנטי רוסים "במהפכת הוורדים" בגרוזיה וב"מהפכה הכתומה" באוקראינה.
והשיא הוא תוכניותיהם לפרוס מערכת הגנה כנגד טילים בפולין ובצ"כיה בניגוד גמור לאמנה שהגבילה נשק אנטי בליסטי [ABM] בטענה המגוחכת כי מדובר במגננה כנגד אירן, קוריאה הדרומית ולוב!שלא לדבר על אימונים ותרגילי מלחמה של כוחות נאט"ו על גבול הבלטיות עם רוסיה. לעניות דעתי ההתערבות הצבאית הרוסית בגרוזיה ב-2008 ובקרים ב-2014, לפני כמה שבועות בקזחסטן והאיום כעת על אוקראינה, יש בה יותר התגוננות מאשר מתקפה על המערב.
לצערי מדינאים מערביים קצרי ראות דחפו ודוחפים את רוסיה לחיקה של סין. אין ספק שלמדיניות של רייגן ותאצ"ר מניות זהב בהתמוטטותה של ברה"מ. הבעיה היא שיורשיהם לא ניצלו את ההזדמנות לקרב את רוסיה לחיקם. עד היום ישנם מדינאים באנגליה ובארה"ב המתארים את רוסיה במונחים קומוניסטיים של "רוע" ו"שטניות", כאשר החברה והכלכלה הרוסית היא פי כמה וכמה יותר קפיטליסטית [וחזירית] מארה"ב. ארה"ב התנגדה לצינור הגז הבלטי הראשון לגרמניה ולאירופה, וכיום מתנגדת לחנוכת הצינור השני, או כפי שאמר לי מנכ"ל אירופי"הם מעדיפים למכור לנו פחם מזהם ונפט מפצלי שמן אמריקני מאשר גז רוסי".
לא זו אף זו, הלחצים נגד צינורות הגז לאירופה והסנקציות שהוטלו אחרי כיבוש קרים ב-2014 דחפו לחתימת חוזה של צינור גז לסין באורך של כ 3,000 ק"מ, בשווי של כ-400 מיליארד דולר ובעלות של כ-55 מיליארד. מאז הסחר ביניהן הגיע ל-150 מיליארד דולר בשנה, כאשר רוסיה מנסה להשתחרר מהתלות בדולר על-ידי החזקה של 15% מיתרותיה ביואן סיני. במקביל הסינים מצמצמים יבוא גז מארה"ב, כולל הטלת מכסים עליו. ב-2018 לראשונה מתקיימים תמרונים משותפים בין הצבאות, כולל לאחרונה תמרון של הציים יחד עם אירן במפרץ הפרסי.
יחס מזלזל חבל על ההזדמנות שהוחמצה, ובכ"ז למרות הידוק היחסים בין שתי המדינות, בעיקר בגין טעויות של המערב, עדיין ניתן להחזיר את רוסיה לתלם. בכדי לעשות זאת על המדינאים במערב להתרכז בעיקר, קרי בלימת כוחה העולה של המעצמה הסינית. גם לא יזיק אם ילמדו קצת את היסטוריית הפיצול הסיני-סובייטי, שהחל כבר בשנות ה-50 של המאה הקודמת, בחילוקי הדעות בין סטלין למאו כיצד לנהל את המהפכה, דרך חוסר הכבוד ההדדי בין האחרון לחרושצ"וב, הסירוב הסובייטי לעזור לסין בפיתוח הנשק הגרעיני והתמיכה בהודו במלחמת הודו-סין, כולל כיתור השגרירות הרוסית בביג"ינג על-ידי המשמרות האדומים ב-1967.
חיכוכי הגבול באזור הנהר האסורי ב-1969 גרמו להתנגשויות צבאיות בין המדינות ולכמה מאות חללים. זה היה הגורם המאיץ את מאו לחתור למיצוב היחסים עם ארה"ב ששיאו בביקור ההיסטורי של ניקסון-קיסניג"ר בסין ב-1972. עם נפילת מסך הברזל והיחס המזלזל והמשפיל של המערב ברוסים, הם הבינו כי סין היא מדינה העתידה להתפתח למעצמה שוות כוחות לארה"ב, ולכן חתמו עימה ב-1993 על הסכם שהסדיר סופית את סכסוכי הגבולות ביניהן.
לי אין ספק שסין איננה כוס התה של הרוסים ושל פוטין. גם הוא ער לסכנה הפוטנציאלית הסינית שבדרכי נועם [החגורה והדרך] ובתקיפות [הונג קונג, טיוואן, האיים המלאכותיים] הולכת ומתעצמת, מה עוד שבגבולו המזרחי הנידח, סין "מצהיבה" את האזור על-ידיעשרות אלפי מהגרים סינים, חקלאים, דייגים, יערנים המשתלטים על חוות ומפעלים. עדיין ניתן לפחות להחזיר את פוטין לתלם של יחסים נורמליים עם המערב, אם כי לדידי עם מדינאים יותר חכמים ומנוסים ניתן, אולי לא בימיו של פוטין החשדן, להכניס את רוסיה לנאט"ו ולאיחוד האירופי.
הרי בסה"כ מדובר בעם רוסי אירופי ולבן, נוצרי בעל תרבות אירופית גבוהה שאינה נופלת מזו הצרפתית או הגרמנית, שניתן להכיר בה כמדינה אירופית לגיטימית לכל דבר ועניין. השינוי חייב לקרום עור וגידים בראשם של המדינאים האמריקנים והאנגלים. נכון, בין הרוסים לגרמנים עדיין מפרידים זכרם של 27 מיליון הסובייטים ו-6 מיליון גרמנים שנפלו במלה"ע השנייה, אבל אם יחסי גרמניה-צרפת וגרמניה-ישראל השתקמו תוך דור, ניתן לעשות זאת גם ביניהן כמובן בעזרת מדינאים חכמים. לגבי הצרפתים, ממילא הרוסים מעריצי התרבות והשפה הצרפתית, ולאחרונים פינה חמה בלב למרות מלחמות נפוליאון.
כדי שהתסריט הזה יקרה, יש כנראה צורך לגייס מחדש את קיסינג'ר בן ה-99 לזירה הבינלאומית, אשר בניגוד לאחרים הבין כי המדינות הקומוניסטיות אינן מקשה אחת, אלא שקיימים חילוקי דעות בין המאואיזם הסיני ללניניזם הסובייטי. ואכן אנו זקוקים כיום לקיסינג'ר - המטרניך המודרני שיסדיר מאזן כוחות חדש בין המעצמות כאשר רוסיה בצד המערבי שהוא הבסיס לשלום ויציבות בעולם.
