מכתב חיות לאמסלם: עצוב וחסר תוחלת

מכתבה של נשיאת העליון אסתר חיות אל ח"כ דוד אמסלם הוא מן המסמכים היותר עצובים שראו אור בזירה הציבורית בשנים האחרונות. עומד לו מישהו מהזן של שמעי בן גרא¹ מודרני על דוכן הכנסת ומקלל ומכפיש ומפיץ בדותות לא רק על ראשת מערכת המשפט אלא על אזרחית ישראלית כמותו שאינו מכיר ולא חקר על אודותיה, וככל הנראה מעולם לא דיברו ביניהם. נכון שעצוב לראות ח"כ מדבר כך מאחורי פרגוד החסינות. אך האם זה יותר עצוב מאשר ח"כ בנימין נתניהו המגן על הפרובוקציה של איתמר בן-גביר בשיח' ג'ראח, שאולי נושאת בחובה שפך דם של חיילי צה"ל ואזרחים ביישובי עוטף עזה? ובכל זאת ההתנהלות של אמסלם אינה כרעות חולות אחרות. היא עצובה במיוחד מפני שיש כנראה הרבה אנשי ליכוד שמגבים את לשונו הביובית של אמסלם; מפני שהם מזדהים איתה או פוחדים לצאת נגדו כי הוא פופולרי במילה העברית החדשה - "בייס" - כלומר בבסיס כוחו הפוליטי. יש במכתב של חיות גם נימה אופטימית. היא מקווה כי פנייתה המנומסת מאוד כנגד דברי הבלע תשנה את התנסחותו העתידית של אמסלם. אך דבר לא יעזור. הוא חי בביוב הפוליטי. הוא פורח בביוב הניסוחי. נגזר עלינו. תוספת: ברגעים אלה פורסם ב"וואלה" כי בנימין נתניהו שוחח עם נשיאת העליון ואמר לה כי הבהיר לח"כ אמסלם, שדבריו נגדה ונגד עמיתיה אינם מקובלים עליו. לזכותו.