ציוני-דרך בגיבוש חזון ומדיניות האייתולות ציוני-דרך היסטורים מגבשים אתוס, חזון, חגים ומדיניות של חברות עדתיות, דתיות ולאומיות. לדוגמה, אתוס, חזון, חגים ומדיניות היהדות והמדינה היהודית מבוססים, במידה רבה, על מרכזיות ארץ ישראל מאז אברהם אבינו (2150 לפנה"ס), משה רבנו (1300 לפנה"ס), מלכות דוד (1000 לפנה"ס), חורבן ירושלים והגלויות (586 לפנה"ס ו-70 לספירה), המרד נגד האימפריות הסליוקית (160-167 לפנה"ס) והרומית (73-66 ו-136-132 לספירה), הציונות המודרנית, השואה, מלחמת העצמאות ו-4000 שנות קשר פיזי, רוחני, היסטורי, דתי, תרבותי ולאומי לארץ ישראל. חברות מוסלמיות רואות בהופעת האיסלאם במאה ה-7 מוקד לגיבוש מערכת החינוך, התרבות, תפישת העולם והמדיניות.
חזון, מערכת החינוך ומדיניות המשטר השיעי של האייתולות מבוססים על ציוני דרך היסטורים כדלקמן:
- העימות הבין-איסלאמי בן 1,400 השנים, השורשי, החריף, נטול הפשרות, הדיפלומטי והאלים בין הרוב הסוני והמיעוט השיעי על הייצוג הלגיטימי של מורשת הנביא מוחמד.
- הריגתו של חוסיין בן-עלי, נכדו השיעי של הנביא מוחמד, בשנת 680 לספירה ב"קרב כרבלא" בין צבאו הקטן לבין הצבא הגדול של החליף יאזיד. "קרב כרבלא" היה "המפץ הגדול" של הקרע סוני-שיעי.
- "יום עשוראא" משחזר, מדי שנה, את "קרב כרבלא" והריגתו של חוסיין, מטפח את תרבות ההקרבה-העצמית, קורא לנקמה בממשיכי-דרכם של האחראים הבוגדניים להריגת חוסיין, כולל תהלוכות אבל, כאשר חלק מהמשתתפים
מצליפים בגופם עד זוב-דם.
- השתלטות המיעוט השיעי - במאות 11-10 - על שטחים נרחבים במצרים, סוריה, עירק, אירן, ערב הסעודית, תימן, תוניסיה, סיציליה ואזור הים הכספי.
- הפיכת השיעה לדת הרשמית באירן ב-1501 השרישה את מורשת "קרב כרבלא" כמרכיב-מרכזי של הזהות השיעית באירן, ואת השאיפה להשרשת הזהות השיעית בכל החברות המוסלמיות ובעולם כולו.
- המהפיכה האיסלאמית האירנית של 1979 הדגישה את "קרב כרבלא" כמקור השראה למהפכה איסלאמית גלובלית ולהקרבה (מוות/התאבדות על קידוש אללה), כפי שתועדה במלחמת עירק-אירן (1988-1980), כאשר מאות אלפי ילדים אירנים נשלחו לפנות שדות-מוקשים ועל צווארם "מפתח לגן עדן". המהפיכה האיסלאמית מדגישה גם את המלחמה במשטרים עריצים (השאה הפרסי), "משומדים" (סונים ובמיוחד ערב הסעודית) ו"כופרים" (המערב ובראשו ארה"ב, כולל נוצרים, בודהיסטים ויהודים).
- האמונה במורשת חוסיין ו"קרב כרבלא" משכנעת את משטר האייתולות - מנקודת מבט היסטורית ודתית - שהקרבת חיים על מזבח ערך אלוהי תניב תמורה אלוהית. תפישת עולם זאת זוכה לרוח-גבית מהססנות, פייסנות ורפיסות המערב, ובמיוחד מהתנגדות ארה"ב לעשות שימוש באיום באופציה צבאית כחלק מהמו"מ עם האייתולות.
תרגום ציוני-דרך היסטוריים להתנהלות משטר האייתולות ציוני-הדרך ההיסטוריים הנ"ל מככבים
במערכת החינוך באירן ובהטפות השבועיות במסגדים, המהווים פס יצור יעיל של טרוריסטים וחיילי המהפיכה האיסלאמית -
ובמשטר הדיכוי האכזר של המיעוטים העדתיים והדתיים באירן.
סגידת האייתולות לציוני-דרך אלו הפכה את אירן למוקד אזורי ועולמי של הפצת חתרנות וטרור
אנטי-אמריקנים, במטרה למוטט כל משטר ערבי פרו-אמריקני (ובמיוחד סעודיה, איחוד האמירויות ובחריין), להפיץ טילים בליסטים ומטוסים-קטלניים-ללא-טייס, להפיץ סמים, להלבין-הון וללבות מלחמות אזרחים בקרן אפריקה, תימן, עירק, סוריה ולבנון.
משטר האייתולות מוסיף שמן למדורות במפרץ הפרסי, המזה"ת, מרכז ודרום אסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית (כולל גבול ארה"ב-מקסיקו), אותה הם רואים כבטן הרכה של ארה"ב.
תפישת העולם, החזון וההתנהלות השיטתית של משטר האייתולות (ובמיוחד מערכת החינוך), מאז המהפיכה האיסלאמית של 1979, אינם מונחים על-ידי יאוש ותסכול (מהסנקציות שהוטלו על אירן ואי-ההכרה במעמדה הבכיר), אלא על-ידי חזון שיעי פנאטי ושורשי בן 1,400 שנים.
מימוש החזון מחייב את יצוא המהפיכה השיעית לרחבי העולם, כדי להקים חברה אוניברסלית הפועלת לפי עקרונות השיעה, תוך כדי הפלת כל המשטרים הסונים "המשומדים", והכנעת המערב "הכופר" ובראשו "השטן האמריקני הגדול".
הרוח הגבית שהוענקה לחתרנות וטרור איסלאמים אנטי-אמריקנים בעקבות הסיוע הקריטי שהעניקה ארה"ב להשתלטות האייתולות על אירן ב-1978/79, וכתוצאה מהבוננזה הפיננסית והדיפלומטית שהוענקה למשטר האייתולות על ידי
ארה"ב בעקבות הסכם הגרעין מ-2015, ממחישה שההתנהלות העקבית ופורעת-החוק של משטר האייתולות מחד-גיסא, וההנחה שנדיבות והבנה מערביים עשויים לתמרץ את משטר האייתולות להסכין לדו-קיום בשלום אזורי ועולמי ולהתנהל כשותף-אמין למו"מ, הם דבר והיפוכו.
