הפרשן הבכיר אהוד יערי הזכיר באתר של ערוץ-12 כי בספרו מאיר העיניים "מלחמת הציוויליזציות" שרטט הפרופסור סמיואל הנטינגטון קו דמיוני וטען כי המלחמה הבאה תחצה את שטחה של אוקראינה.
כמי שכתב את ההקדמה למהדורה העברית לספר זה גם אני זוכר שקראתי את הדברים, ותמהתי לעצמי על סמך מה פרופסור כה נכבד מהארווארד עוסק בחיזוי כהמרחיק לכת? איני יודע להשיב על השאלה, אבל אין כבר צורך. המציאות העגומה הוכיחה בימים אלה כי אכן קלע למטרה.
רב המכר של האנטינגטון נכתב במענה לפרופסור אחר פרנסיס פוקויאמה. לאחר פירוק ברית המועצות נמלא פוקויאמה אופטימיות וכתב את מאמרו הנודע "קץ ההיסטוריה". הוא נקרא כמו חזון ישעיהו הנביא: "וכתתו חרבותם לאתים/ וחניתותיהם למזמרות/ לא יישא גוי אל גוי חרב/ ולא ילמדו עוד מלחמה". מילא.
לא כל עוד מנהיגי פשע טבול ברשע כוולדימיר פוטין עומדים בראש מעצמה גרעינית כה חזקה ודי ענייה כרוסיה; לא כל עוד הוא חולם להיות נפוליאון סובייטי ולהחזיר עטרה קומוניסטית ליושנה. היום הגיע לשיא חדש. הרי כל הקרבות מתנהלים על אדמת אוקראינה, שלא הגיבה בניסיון להעביר את המלחמה לעיר רוסית, ובכל זאת הכריז פוטין על כוננות גרעינית בארצו. זו סחיטה. זה פוקר בלוף. הוא אינו מתכוון, אך היד הרוסית של פוטין עלולה להתגלות כקלה על ההדק
1.
תקיפת מדינה החברה באו"ם על-ידי מעצמת-על, במנותק מן הגמגום של ברית נאט"ו, מעידה, שישראל נהגה נכון כאשר לא חתמה על ההאמנה למניעת הפצתו של הנשק הגרעיני (NPT) וחייבת לקבוע מסמרות לעתיד כי לעולם לא תעשה כן. האוקראינים קנו את עצמאותם מהשלטון המדכא של רוסיה במסירת הנשק הגרעיני שהוצב על אדמתם למנהיגי הקרמלין. המערב הבטיח להם הגנה חלופית. איש אפילו לא ניסה לממשה בימים אלה. האמריקנים והאירופים הודיעו מראש כי לא יחושו להגן על אוקראינה.
אין זאת אומרת שמדינות חייבות לאמץ מדיניות בריונית בבחינת "כל דאלים גבר" ולהתמזג בסגנונו של פוטין כמו הילדים התמימים שאבדו בלכתם אחרי החלילן מהמלין. יש הסכמים ששכרם בצידם. הגדול שבהם הוא הסכם השלום של מנחם בגין ואנואר סאדאת. אך כל המוסכם אינו יכול לבוא על חשבון תפישת "קיר הברזל" של זאב ז'בוטינסקי.
אני תוהה מה היו משיבים הצוערים המבקשים להתקבל למשרד החוץ אם במבחן הגמר בקורס היו מציגים להם שאלה היפוטתית: העולם הערבי מוכן לשלום ישראלי-פלשתיני המקובל בכל תבל. תוכנו קורץ לישראלים ולפלשתינים. התביעה האחת מישראל היא למסור בידי העולם את מאגר הנשק הגרעיני שלה, שעל קיומו מספרים מקורות זרים. שלום תמורת גרעין.
להסכים או לוותר על השלום? מעניין מה היו משיבים הדיפלומטים לעתיד, שכמו בכל מדינה בעולם הם מייצגים אגף מדיני מתון. מי הם? יותר פוקויאמה מאשר הנטינגטון? לוא אני בקורס צוערים הייתי דבק בהנטינגטון.