הולכים ומתרבים הקולות של הטהרנים המפצירים בממשלה לנקוט עמדה מוסרית "חד-משמעית" למען אוקראינה ונגד רוסיה ויהיו התוצאות אשר יהיו, כי ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לעמוד מנגד אל מול השתלטות הרוסים על אוקראינה, גם אם המחיר יהיה שניתן לאירנים להתבסס בסוריה ולפתוח משם בהתקפות שיסבו מאות קורבנות לישראל. אלה אותם הקולות שטוענים שעלינו לעשות "כל מה שדרוש" כדי לשחרר את השבויים והנעדרים מעזה, כמו שהם דרשו בעצרות ענק לשחרר את גלעד שליט, גם אם המחיר היה שחרור אלף מחבלים מסוכנים שטבחו בנו עשרות קורבנות אחרי שיחרור שליט. אלה אותם הקולות שמפצירים "שלום עכשיו" בכל מחיר, שכפו על העם ברוב מלאכותי את הסכמי אוסלו והחזרת אלפי מחבלים לשערינו, שטבחו בנו יותר מאלף איש ונזק עצום לישראל.
יושבים להם פילוסופים, סופרים, פרופסורים, עיתונאים, "שוחרי טוב", ויש להם עמדה ברורה איך לנהל את המדינה, איך לשקול את היתרונות והחסרונות של כל צעד. הם לא מסכנים דבר, את הפרסים שלהם הם יקבלו מרשויות המדינה, סיקור נרחב לעצרות שלהם עם מחבלים בערב יום הזיכרון הם יקבלו מהמדיה. הם יתקבלו בכבוד רב בבית הלבן, באירופה, בכל אוניברסיטה, כאבירי המוסר שמתביישים בהתנהגות של המדינה שלהם. רצים להאג, לאו"ם, למנהיגי העולם, לאקדמיה, ללה מונד, BBC, ניו-יורק טיימס, והם מייצגים את ישראל היפה, של פעם (איזו פעם, של הגזענות והשחיתות של מפא"י?). כמה טוב להיות מקובל בחוגים הנוצצים ולא לכלכך את הידיים בעשייה היומיומית, של השרים ששומרים על ביטחון המדינה, של אנשי העסקים שצריכים לנהל את המשק.
אני, מה לעשות, בא מעולם העשייה, אני מודע לשחיתות, לעוול, לחוסר המוסר, נוקט בעמדה אתית מעשית, לא ממרומי האולימפוס אלא מהשוחות. אני אתיקן אך לא טהרן, כמו הפרופסורים המתיימרים להיות אתיקנים אך מעולם לא נתקלו בדילמה אתית בעולם המעשה. כל הספרים האקדמיים שלי, כל האירועים שלי, כל ההוראה שלי באקדמיה מבוססים על דילמות אתיות שחוויתי באופן אישי וחוו עמיתי. אני מתווה דרך איך להיות אתי מבלי להיות טהרן, איך אפשר למכור לדרום אמריקה מבלי לשלם שוחד, איך אפשר לנהל כספים של חברה רווחית מבלי להתחמק ממס ומבלי לסכן את רזרבות המזומנים. הסוד הוא פשוט מאוד, לא למקסם שום דבר, לא את הרווח, לא את שווי החברה, לא את המוסר, לשקול את כל המרכיבים ולהחליט על דרך הביניים, שמוצאת את האופטימום.
כך גם נוהגים הפוליטיקאים, כשהם נוהגים בשפיות ולא נכנעים לקול המון שקורא להם "שלום עכשיו" ונכנעים להיטלר במינכן, נכנעים כמו פטן לכובש הנאצי, ששוקלים מה עדיף - לשחרר חייל שבוי או להביא למותם של עשרות אזרחים חפים מפשע, להמשיך בכיבוש ששנוא עלינו כמו על העם הנכבש או לאפשר לערפאת לשתק את המדינה ולרצוח באין מפריע את כולנו, להטיל סנקציות על רוסיה ולגרום למותם של מאות אזרחים מירי אירני. אפלטון גרס שהשליט הכי טוב הוא המלך הפילוסוף, שמאגד בתוכו ידע פילוסופי עם כישרון מעשי. אך ההיסטוריה הראתה לנו מה קורה כשטהרנים מנהיגים את העולם - היטלר עם טוהר הגזע, סטלין עם טוהר הקומוניזם, מאו, פול פוט, כשפציפיסטים ומיליטריסטים קיצוניים מנהיגים אותנו, קיצונים דתיים כאייטולות, פשיסטים וניאו ליברלים.
עולם עוין האתיקה והמוסר הם לא יחסיים, הם אבסולוטיים, הם כמעט זהים בתנ"ך, בברית החדשה, בקוראן, בבודהיזם, אצל אריסטו, שפינוזה והרמב"ם. אל תעשה לאחר את מה שלא תרצה שיעשו לך, כלל הזהב, דרך הביניים. אבל אנחנו לא חיים בעולם אוטופי. צדקה תתחיל מבית, אם אתה נותן עצות למדינה איך לנהוג, קודם תיישם אותן במשפחה שלך, עם הילדים שלך, עם אשתך. אתה לא יכול להיות אלטרואיסט והומניסט לשכנים שלך אך אגואיסט וסוציופת בביתך, עם עמך. אתה לא יכול להקים בית לאויביך אם הוא מחריב את הבית שלך. איזה מין מוסר הוא לשחרר את שליט בתמורה לשחרור אלף מחבלים שיטבחו בנו עשרות. זהו חוסר מוסר, זו צביעות, זה פופוליזם, זה גלגול עיניים, זה גלגול אחריות לאחר. ומי שכה רוצה שנשלח נשק לאוקראינה שיחשוב איך היא נהגה כשאנו הותקפנו.
כשישראל ניצבה בודדה אל מול עולם עוין, כשניתקו איתנו את היחסים, האו"ם הכריז על ציונות כגזענות, מי שהיו לצידנו הם דרום אפריקה הגזענית, טיוואן הטוטליטרית, ארגנטינה של הגנרלים. מי שתמך באו"ם בהקמת המדינה בכ"ט בנובמבר הם משטרים רודניים בדרום אמריקה, ארצות הברית עם חוקי האפרטהייד בדרום, ברית המועצות של סטלין. אליבא של הטהרנים היינו צריכים להגיד - לא תודה, אנחנו לא רוצים להקים מדינה שהספונסורים שלה הם סטלין וגזענים מאלבמה. אסור לנו להפשיר את היחסים עם סעודיה כי הם רצחו את חאשוקג'י, אל לנו לעשות שלום עם האמירויות כי אין שם דמוקרטיה. אם נאמץ את אמות המידה המוסריות המזויפות והלא אחראיות של הטהרנים לא ישארו לנו חברים, כמו שלהם אין חברים, כי הם חיים בלטיפונדיות, הרחק מההמון הניאנדרטלי.
מה שפתטי כל כך זה שאותם אבירי המוסר, ז'אן פול סארטר, מפ"ם ואחרים, תמכו בסטלין, ברוסיה של הגולגים, במנהיגי הפלשתינים שזורעים רק כאוס, מלחמות, טרור, שנמאסו אפילו על מדינות ערב, שיש אצלם הכי הרבה שחיתות, טוטליטריות, פנאטיות, גזענות, אנטישמיות, באירן. אני עוד זוכר איך במהפכת הסטודנטים בפריז בשנת 1968 נופפו הסטודנטים ברחובות את הספר האדום של מאו, טענו שדה גול פשיסט, דיקטטור, אבל תמכו בסין ובברית המועצות שפשעיהם היו עשרות מונים גרועים יותר, ארצות הברית היו אימפריליסטים אך ברית המועצות עם ברית ורשה ושיעבוד אוקראינה לא היו כובשים. מוסר סלקטיבי כבר אמרתי. צביעות, צדקנות, טהרנות, ליקוי מאורות. לא חשוב שרובם ככולם, הכרתי לא מעט כי למדתי שם וראיתי אותם בסורבון ובאודיאון, הפכו לבורגנים.
אז עצה יש לי לכל העיתונאים, הסופרים, האינטלקטואלים, הפילוסופים, הפרופסורים - אל תהמרו על החיים שלנו, תהמרו על החיים שלכם. קחו בחשבון שבמדינה שלנו יש חכמים לא פחות מכם, אנשי מוסר לא פחות מכם, אך לא טהרנים, עם אחריות לעמם, שעומדים בראש הצבא, המדינה, הכלכלה, שצריכים למצוא את האופטימום ולא את המקסימום. ואני מתכוון כמובן למדינאים שקולים, לא לקיצונים כמו הטהרנים. צריך לגנות את הפלישה הרוסית, זה ברור, אבל לא צריך לסייע לאוקראינה מעבר לסיוע הומינטרי. זוכרים את האמברגו שהטילו עלינו רוב אומות העולם כשאנו היינו הצד החלש והמותקף? אבל דווקא בגלל שהטילו עלינו חרם אסור לנו לנקוט כמותם, אל תעשה לאחר... אבל האם ביידן, מקרון וג'ונסון חשים לעזרת אוקראינה? ואם האריות כך, למה שהחמור יקפוץ בראש?