קראתי את מאמרו של נדב איל בידיעות אבל עם כל הכבוד אני חולק הן על קביעתו שאמריקה מתעוררת והן על ההקבלה שהוא מוצא עם הנאום לאומה של רוזבלט לפני 81 שנה. ביידן היה ונשאר בדלן, הוא חותר להגיע להסכמים עם מדינות טרור כאירן שיסירו את הסנקציות ויאפשרו לה לדהור אל הגרעין כי היא תצליח לשטות בחותמות על ההסכם, כי המטרה מקדשת את האמצעים, על-מנת להשליט את האיסלאם השיעי ולהחריב את ישראל.
קצת תזכורת למי ששכח. רוזבלט היה בדלן מאין כמותו. למרות תחנוניו של צ'רצ'יל הוא לא הצטרף למלחמה באירופה וכל מי שקרא ספרי היסטוריה יודע עד כמה רוזבלט היה שבוי בידי הבדלנים ששלטו בפוליטיקה האמריקנית. אם צ'מברליין ודלדיה לא רצו להילחם בגרמנים בגלל הסודטים, אם צרפת ובריטניה לא פלשו לגרמניה בעקבות פלישת גרמניה לפולין והכרזת המלחמה, אם צ'מברליין והליפקס לחצו על צ'רצ'יל שיחתום הסכם שלום נפרד ומביש עם היטלר בתיווך מוסוליני שהיה מדרדר את בריטניה למעמד של מדינה וסאלית כמו צרפת ורק מפלגת הלייבור הצילה את צ'רצ'יל מהבדלנים השמרנים, FDR היה עוד יותר קיצוני בבדלנותו ולא הבין מה קורה.
אייל מספר על ארבע חרויות היסוד שרוזבלט דיבר עליהן בנאום לאומה. FDR קבע שעל חרויות אלה להתקיים בכל מדינות העולם, אך שכח שהן כמעט ולא מתקיימות אצלו מבית. ארצות הברית, תריסר שנים אחרי פרוץ השפל הכלכלי הגדול בתולדותיה, הייתה עדיין שרויה בשפל עמוק שהיה כולו כישלון של השיטה הקפיטליסטית הניאו ליברלית שדגלו בה קודמיו הרפובליקאים והדמוקרטים. לא היה קיים חופש מפני מחסור כלכלי אם כי לזכותו ייאמר שהוא ניסה לקיים את ה-NEW DEAL, לא כל כך כי רצה להיטיב עם ההמונים אלא יותר כי פחד שארצות הברית תידרדר לשלטון קומוניסטי כברית המועצות או סוציאל דמוקרטי כצרפת. בשנות השלושים FDR לא היה נחרץ בתמיכה ברפובליקאים בספרד ונתן לספרד ליפול כפרי בשל בידי הפשיסטים בסיוע גרמניה ואיטליה. היטלר ומוסוליני, יפן וסטלין הבינו שאמריקה היא נמר של נייר בדלני. סטלין חתם על הסכם ריבנטרופ מולוטוב כי ידע שאין לסמוך על המערב ואילו היטלר, מוסוליני ויפן פתחו במלחמת העולם השנייה, כי הניחו שארה"ב חלשה.
חוסר שוויון רוזבלט לא הבין שיפן מתכוננת להילחם באמריקנים למרות מכלול ידיעות המודיעין האמריקני. רק אחרי שיפן התקיפה את אמריקה בפרל הארבור, שגינה אותה כחרפה שאין כדוגמתה, אך שנועדה לכסות על עיוורונו בראיית הנולד, הוא הכריז מלחמה על יפן אבל לא הכריז מלחמה על גרמניה... רק כאשר גרמניה הכריזה מלחמה על ארצות הברית לא הייתה ברירה לרוזבלט אלא להצטרף למלחמה. אך הוא לא היה מוכן למלחמה, שכן לא בנה את כוחותיו, כפי שגם סטלין לא עשה, כפי שגם צרפת ובריטניה לא עשו. רק יפן וגרמניה התכוננו כראוי למלחמה ולכן ניצחו בבליצקריג בשנים הראשונות למלחמה. אז לא צריך לכופף את המציאות לאג'נדה כזו או אחרת, כי כך נוח לכותב.
הפלישה של רוסיה לאוקראינה היא מבישה קודם כל לרוסיה, זה ברור, אך גם לארצות הברית ולאירופה שלא חזו את הנולד ולא הצליחו להרתיע את רוסיה. פוטין הבין עם מי הוא מתמודד ועשה רק טעות אחת, הוא חשב שזלנסקי ייכנע תוך כמה ימים. האוקראינים למדו על בשרם שהם יכולים לסמוך רק על עצמם, אך הם עושים זאת בינתיים בהצלחה רבה למרות נחיתותם המספרית. המודל האמריקני נכשל כישלון חרוץ ואמריקה מפוצלת ומפולגת כפי שלא הייתה מעולם, היא לא מרתיעה אף אחד, היא לא דוגמה לכלכלה חופשית כי היא שבויה בידי הברונים השודדים של וול סטריט. ממש פתטי לראות איך אמריקה נלחמת עכשיו באוליגרכים של פוטין, כשהיא לא עשתה דבר נגד הטייקונים של וול סטריט שדירדרו את המשק האמריקני למיתון ב-2008, לאנומליה של ריבית אפס, לבועות ענק בבורסות שעלולות כל רגע להתפוצץ, לשיא בחוסר השוויון, לעוני משווע, למערכת בריאות הכי גרועה והכי יקרה בעולם המערבי, לביטחון סוציאלי שתלוי כולו בגחמתו של המעסיק שמחייב את העובדים להיכנע לכל שיגיונותיו, להסכים להתנהגות לא אתית. מדינה עם מונופולים, עם ניאו ליברליזם ליברטריאני, עם אי-צדק.
חופש פולחן אולי יש, אבל זה עוזר בעיקר לפונדמנטליסטים וליסודות השמרנים ביותר. אין גם חופש מפני פחד כשכל אחד יכול לרכוש נשק בלי הגבלה ולהלך אימים על החברה, יש חופש ביטוי בערבון מוגבל כשהאח הגדול במדיה החברתית יודע בכל רגע מה קורה איתנו, ואוי לאומה שמתגאה בחופש מפני מחסור חומרי כשממדי העוני כה גבוהים אצלה. ברור שרוסיה אינה מודל לחיקוי, אך ארצות הברית שעדיפה בהרבה עליה, היא גם רחוקה מלהוות מודל וכל הנשיאים בעשרות השנים האחרונות נכשלו כישלון חרוץ בכל מימד אפשרי. המצב לא מזהיר גם בצרפת ובריטניה בעשרות השנים האחרונות, רק גרמניה ועוד יותר מדינות סקנדינביה, הולנד, שווייץ, קנדה, אוסטרליה, ניו-זילנד הן דוגמה למשטרים פוליטיים, כלכליים וחברתיים ראויים, עם ממדי החופש הכי גבוהים, כפי שאכן גיליתי במחקר שערכתי על המתאם המובהק בין שגשוג כמותי וערכי לבין אתיקה. אך בכל הנוגע לסיוע לאוקראינה ולהתמודדות אל מול משטרים טוטליטריים אפילו הם כשלו והיחידי שהצליח להתמודד בהצלחה בסביבה הגיאו פוליטית הקשה שבה הוא נמצא היה לי קוון יו, מנהיג סינגפור, שאף היא בין 10 המדינות המובילות.
