10276 אינו סתם מספר. זה מספר המתים ממגיפת הקורונה בארץ, נכון להיום, ראשון בבוקר. בסוף השבוע האחרון מתו 37 בני אדם, ואיש אינו פוצה פה ומצפצף.
בספרו "על העיוורון" מתאר הסופר ז'וזה סאראמאגו עיוורון שתקף את מדינתו, בני אדם נדבקים ומדביקים זה את זה ומתעוורים. למגיפת העיוורון הם קוראים" המגיפה הלבנה". כל המדינה המתוארת חיה בעוורון. יש לי תחושה שגם אנחנו אזרחי ישראל נתקפנו בעוורון. אחרת איך נסביר את המספרים האיומים של המתים במגיפת הקורונה, שאין להם שום התייחסות ברחוב הישראלי ובתקשורת.
התקשורת מפמפמת לנו את המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, בכל מהדורות החדשות, במשך כל שעות היום והלילה. מגיפת הקורונה פשוט "נעלמה". מספרים לציבור על המלחמה ומספר המתים בקרבות שלאיש אין מושג מאיפה נלקחו ומה מהימנותם. אולם את הנתון המזעזע שבמהלך השבוע האחרון מתו 168 בני אדם מקורונה בארץ, ממוצע נורא של 24 בני אדם ליום! איש לא מכיר.
אתה מסתובב ברחוב, בחנויות וצופה בציבור שהסיר מסיכות "כי אין כבר קורונה" ובא לך לזעוק בפניהם: "הלו, התעוורתם"? אבל הם אומרים לי: עובדה אין אף מילה על כך לא בתקשורת ולא בפי המנהיגים. כאשר לא מדברים על כך, אז כנראה שהמגיפה נעלמה.
אבל המגיפה לא נעלמה! ממדינה שהובילה את העולם במאבק בקורונה, הפכנו למדינה מוכת קורונה, אשר מנהיגיה מציעים "להכיל את המתים" ומעלימים את האמת, באמצעות תקשורת שהפכה מכלב שמירה למשתפת פעולה.
(המספרים שהצגתי לקוחים מנתוני משרד הבריאות)
