היו ששאלו ותהו כיצד משפיעות הסנקציות והשלכות המלחמה באוקראינה על האזרחים הרוסים הקטנים - סאשה, איגור, אירינה, יוליה, שמנסים להתמודד במסגרת חיי היום יום עם צונאמי החדשות הרעות כלכלית ששוטף אותם.
קודם כל חשוב להבין שכל מהלכי הרשויות ברוסיה פנימה מאז תחילת המלחמה מעוררים פחד. פחד אמיתי וחשש כבד מהעתיד, מהלא נודע, מהאפשרות שרוסיה חוזרת אחורה ביעף 25-30 שנה אחרונית, לתקופה שהציבור הרוסי ממש ממש רוצה לשכוח ממנה.
במידה רבה כעת זה גרוע יותר - בשנות התשעים המטורפות שרר חוסר יציבות, הביטחון האישי היה גרוע בערים בשל מאבקי כנופיות, אוליגרכים בהתהוות וכוחות הפשע המאורגן ברחובות אלה עם אלה, כולם נאבקים על שליטה במשאבים. אבל זה היה פחד מסוג אחד. היום זהו פחד מסוג אחר, גרוע יותר - מהשלטון. מאובדן מעט החרות שעוד היתה, מהתחושה שעל רוסיה שוב יורד סוג של מסך ברזל המבודד אותה מרוב העולם, וגורםצ בקרב רבים לתחושת מחנק איומה.
כפי שכתבתי לפני כמה ימים, ואני חוזר ושומע על כך אישור שוב ובושב גם מרוסיה פנימה - רבים רוצים לעזוב, חוששים מהעתיד של רוסיה וברוסיה, ואם הם מוצאים דרך הם פשוט עוזבים. תחושה קודרת ממש, שמלווה אותה חנק כלכלי, ערך מטבע שמתרסק, כרטיסי אשראי שהפכו למיותרים ולא שמישים, וארנק מלא מזומנים, כמו בימים ההם, כי מזומן הוא שוב המלך.
על-פי דיווח בעיתון הרוסי RBC, לפני כמה ימים הודיעה רשת הסופרמרקטים הצרפתית הענקית "אושאן", הפועלת ברחבי רוסיה, כי היא נאלצת להגביל את המכירה של מספר מוצרי יסוד "בעלי חשיבות חברתית" כמו למשל קמח וסוכר אך לא רק, בשל הביקוש הגבוה והחשששהם ייאזלו. ע"פ הדיווח ברחבי רוסיה יש עלייה דרמטית בביקוש למוצרי בסיס, שכבר יוצרת לעיתים מחסור. זה לא מתרחש כמובן בחלל ריק. אזרחי רוסיה, שידם אינה משגת לקום ולעזוב, פונים לתוכנית החלופית - אוגרים מזון, מה שלא יהיה. כי זה מה שעושים בתקופת חוסר וודאות ופחד, כשה"רובל" הופך כמעט לפיסת נייר חסרת ערך ותו לא, האינפלציה מזנקת ובאוויר יש תחושת חוסר ודאות מעיקה.
עבור סאשה, איגור, אירינה ויוליה מדובר במצב מאתגר, בעיקר עבור צעירים שנולדו לתוך תקופת שלטונו של הנשיא פוטין, לא ידעו את ברה"מ והתרגלו ליציבות הכלכלית ולשפע שהעניק להם העולם הגלובלי. פתאום כל זה נקטע באיבו.
