בכנסת ישראל, זה בֵּית הַמֶּחְקָקָה, / רוב מהומה שוררת, בּוּקָה וְּמבוּלָקָה.
כמעט כל ח"כ בכנסת, פסגה של הישגיו - / ברגל דורסנית, הָכְשֵׁל את יריביו.
היריבוּת בכנסת, היא שמאל אל מול ימין, / עַרְבִים מפורדים, ביביסטים חמומים,
ישנם סרוגי כיפות, ויש גם חרד"לים, / מגוון של חרדים, וגם מתנחלים.
שחומי העור מהם, להם קיפוח - דגל / איבת דורות טיפחו הם - אל מול צחורי הרגל.
האם סלעי מחלוקת - למען האזרח? / לְרוֹב חברי הכנסת - אזרח הוא רק מִצְרָךְ.
במאבק פוליטי, כל הכלים כשירים, / כל ערך למכירה, כל השקרים כשרים.
הח"כ הוא איש פְּרַקְמַטְיָא, קונה את הבוחר, / אבל מפני הבוס, עליו להזהר;
יו"ר מפלגתו שלו, לרגע אם יחשוש / שזה הח"כ הנ"ל, חפץ לקפוץ בראש,
מחשיב עצמו יורש, וחליפות מודד / יודח הנ"ל בטרם, יעז להתמודד.
מעל חברי הכנסת - בראש דוכן יושב, / ח"כ, שמו "יושב הראש", בפועל - מֵאַלֵּף.
את הדיון הוא מנווט, ממקום רום מושבו, / אבל צולעת חקיקה, חורקת כמו דה-שְׁבוֹ.
רצון כל מחנה - הביס את יריבו / במחיר תחיקת פלסתר - יקום להחריבו.
כל מקהלת הַחָכִּ"ים, כִּכְרוּכְיָה צורחת / בהמולה רבה, הם מצווחים ביחד.
ברוב הזמן עושים הם, חיסול של חשבונות / בבליל לְשׁוֹן-שׁוּקִי, גידוף ועלבונות.
כשנצים בשצף, כולם אל מול כולם / כל מגדיש סאה - מוּצָא מן האוּלם,
כל ח"כ דובר ברהב: "אני עידית העם" / בידי האל נבחרתי, ולא בקלפי סתם.
אולם-מליאה הנהו - מין פָארְסָהi מאוסה; / לשם שפיות ורוֹגָע - הותקן היכל "פָּרְסָה".
על ספל של קפה שם, צורר וּמְשַׂנֵּא / בנועם רב ישיחו, על מה? - לא משנה.
הכל נראה נינוח - נינוח ונעים / עדי אשר בשטח - נראים עיתונאים...
תגרת לשון פורצת, אזי בין הרעים / אף מרימים ידיים - אך רק לִפְעֲמִים.
יו"ר הכנסת אז, בשאריות אונו / קורא אותם לסדר, ממרום של דוכנו,
קריאה שנייה וגם שלישית, לח"כ אשר סורר / גם רביעית מוטחת, אך כלום אינו עוזר.
שוטרי משמר הכנסת, אז נקראים לגרור / אותו פורע סדר, תוך על כבודו לשמור.
הנ"ל, אמות רק ארבע, הורחק ממושבו / כולו חיוך של עונג, מבסוט ממצבו,
אותו לוחם הצדק, מקים המהומות, / נרגע כשמורחק הוא, מעין המצלמות.
האלימות פושה פה, כל יום נרצח אדם, / אישה מוכה נחנקת, או גאולה של דם,
הכביש - הפקר פרוע, או פקק עומד בלי נוע, / מתחת לטמבון - צץ בפתאום אופנוע,
אם חניה לפתע פנויה היא עבורך / פולש בלתי צפוי - איום על נפשך.
הטף בבית הספר - מכבר אינו תמים, / התעללות וחרם, איום עלי מורים,
וכך כפי שפתחתי - בּוּקָה וּמְבֻלָּקָה / בכל אמות מידה - ניכרת השחיקה.
כיצד עומדה בפרץ מנהיגות העם? / דוגמה הרי מצגת - גרועה מכל כולן.