יום האישה הבינלאומי כאן ואיתו השיח הקבוע על חוסר שוויון בין נשים לגברים בנושא השכר, או הפערים ביכולות להתקדם במסלולי קידום בעבודה, וכמובן תפקידים שמעולם נשים לא נשאו בהן כמו נשיאת המדינה, רמטכ"לית, מפכ"לית ועוד. לצד זה יהיה הפזמון הקבוע על "העצמה נשית", שסביר להניח ילווה בפרסומות למוצרי טיפוח, הלבשה ומיני שוקולדים.
בעיניי, הציפייה שמישהו (גבר?) יוציא לנשים את הערמונים מהאש ויפתח להן פתח להביא את עצמן לידי ביטוי מקצועי או אישי היא בדיוק ההפך מהמהות של יום האישה, ובעיניי גם מהמהות של הנשיות עצמה. יש כל כך הרבה נשים מוצלחות ומצליחות, בארץ ובעולם, שכבר הוכיחו לנו שהכל אפשרי. את המציאות אנחנו יכולות ליצור ולשנות. הייתה לנו ראשת ממשלה, נשיאת בית משפט עליון, נציבת שב"ס, יו"ריות ומנכ"ליות של חברות ציבוריות בבורסה, שרות ומנכ"ליות של משרדי ממשלה. יש לנו עובדות מעולות ומנהלות מצוינות ועוד דוגמאות למכביר של נשים שעשו כאן היסטוריה והגשימו את עצמן.
אז למה בעצם אנחנו צריכות את יום האישה הבינלאומי? נראה שהיום הזה, שנקרא במקור "יום הפועלות הבינלאומי", שכח מזמן את התפקיד שלו כיום, שמסמל את מאבקן של נשים למען זכויותיהן הפוליטיות והמקצועיות. יש מי שיאמר שהסיבה לכך היא בהסבת התוכן של היום הזה לביטוי אהבה של גברים כלפי נשים, משהו כמו ולנטיין שני, אבל האמת היא שנשים, במיוחד במדינות המערב ובהן ישראל, לגמרי סללו להן דרך לתפקידי מפתח בחברה ובציבוריות הישראלית וכך גם פרצו דרך בכל הקשור לתנאי העסקתן.
לפרוץ את תקרת הזכוכית הוא לא ביטוי חברתי, אלא עניין שכל אדם יכול לשים מול עיניו, לכוון למטרה אליה הוא רוצה להגיע, ולפעול בכל כוחו כדי להשיגה. כך גם אשה: המגדר שלך לא יכול להיות תירוץ לבינוניות. זו תפיסה מיושנת, שאין בה ממש במציאות של 2022. כך שאם יש לך חלומות, רצונות, שאיפות - צאי והגשימי אותן! יש בך את כל היכולות, הכלים והערכים כדי להצליח. את יכולה לבד, ולא צריכה טובות או "אפליה מתקנת" כדי להגשים את עצמך.