חג הפורים שונה משאר חגי ישראל - פורים הוא חג ההודיה על נס ההצלה שנעשה לעם ישראל בגלות פרס. זהו החג היחיד שנקבע בהקשר של גלות, והדבר ניכר באופיו של החג. הרבה שמחה ועליצות, משתאות ושכרות, והמיוחד שבו שאיננו נחגג בכל המקומות בארץ באותו היום, אלא אנו מבחינים בין ערי הפרזות, ערים שאינן מוקפות חומה, לערים המוקפות חומה.
מדוע חלקו חכמינו את חג הפורים לשני ימים, פרזים בי"ד ומוקפים בט"ו? החילוק בין שני הימים נובע מהטעם שהנס היה במשך יומיים. היהודים נלחמו בכל מקום בי"ג ונחו מאויביהם בי"ד. ובשושן הבירה שהייתה מוקפת חומה באותו הזמן, נלחמו בי"ד ונחו בט"ו. על כן גם לדורות חלקו חז"ל את ימי הפורים לשני ימים. אולם כאן קיים משהו תמוה, השולחן ערוך באו"ח (תרפ"ח, ס"א) מסביר מה נחשב למוקף חומה? כל מה שהיה מוקף מימות יהושע. ולכאורה, מה קשור עניין זה לתקופתו של יהושע? היה מתאים הדבר לתקופתו של המלך אחשוורוש שהעיר שושן הייתה מוקפת חומה.
מבאר זאת בעל המשנה ברורה (תרפ"ח, סק"ח) שלומד מהתלמוד הירושלמי (מגילה ב', ע"ב) שמכיוון שבאותו הזמן בימי מלכותו של המלך אחשוורוש ארץ ישראל הייתה חרבה ולעריה לא היו חומות, ואם היו תולים את היקף החומה בזמן אחשוורוש, היה דינן של כל ערי ארץ ישראל כדין הערים הפרזות, לכן תקנו, שכל הערים שהיו מוקפות חומה בזמן כיבוש הארץ יקראו בחמישה עשר כשושן, אף על-פי שאין להם עכשיו חומה, "ויהיה זיכרון לארץ ישראל בנס זה" (מובא ברמב"ם). יש להוסיף על הדברים שנוכח פחיתות כבוד לארץ ישראל שהייתה חרבה באותו הזמן. לכן "חלקו כבוד לארץ ישראל" ותקנו חז"ל שדין מוקפת חומה תהיה מימות יהושע. ואפילו שהכרכים אינם מוקפים עכשיו בחומה, קוראים בט"ו ואפילו הם בחו"ל.
על-מנת להגדיר איזו עיר נחשבת למוקפת חומה שקוראים בה רק בט"ו, רק כאשר היקף החומה קדם לעיר. אבל כאשר העיר קדמה לחומה אין העיר נחשבת למוקפת חומה.
הרמב"ן בחידושיו לתחילת מסכת מגילה דן לגבי קביעת ימים נפרדים לפרזים ולמוקפים, הוא תמה מדוע חלקו את עם ישראל אגודות אגודות במצווה זו, לקבוע יום מיוחד לפרזים ויום מיוחד לכרכים? הרי התורה אמרה: "תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם" (במדבר ט"ו, ט"ז), ואם כן איך תקנו זאת חכמים, והרי כל תקנותיהם הם כעין דאורייתא. עונה הוא על כך, כאשר קבעו ליום ט"ו את שושן והכרכים המוקפים שנקבעו עמה, בשל היותם מקומות חשובים, לפי שנעשה הנס בשושן בי"ד ו"נוח" שלהם היה בט"ו, ושאר כל העיירות שהיה הנס שלהן בי"ג ו"נוח" שלהן בי"ד על כן קבעוהו ביום שהתחילו, כדרך שאירע להם.
אולם הרמב"ן דחה את הסברו מהטעם שהרי היה ראוי לקבוע גם בשושן את יום י"ד שגם בו עיקר הנס היה בי"ג, או לקבוע בו את יום י"ד וט"ו הואיל ונעשה בהם נס. ולכן מביא הרמב"ן הסבר נוסף שלפי דעתו רק הפרזים נהגו שמחה ומשתה ויו"ט, אך לא המוקפים. רק אנשי הפרזים שלא היו מוגנים על-ידי חומה והיו בסכנה גדולה שמא יעלו עליהם אויביהם (ערוך השולחן או"ח תרפ"ח) הם שעמדו מעצמם והחלו לנהוג לעשות את יום י"ד יום שמחה ומשתה ויו"ט. לכן, אנשי המוקפים אינם מוזכרים בשלב זה כלל. כנראה שהמוקפים לא חששו מאויביהם בתוך חומות העיר לפי שרוב ישראל ועיקר המוקפים היו בארץ ישראל ושם לא היו אויביהם בעריהם.
לעיתים משמעותם של מאורעות מתגלה כעבור זמן, בעוד שבעת התרחשותם הם נראים סתמיים. בא חג הפורים ומפריך את הדברים: למאורעות המתרחשים בחיי היום יום יש משמעות חשובה בהווה.
