בצהריים נכנסתי למזנון הח"כים. הורגלתי כי בכל שלישי בצהריים היה הומה כתחנת רכבת תוססת. בשנים האחרונות הרבינו עמיתי גדעון רייכר ואני להעלות זיכרונות מן המקום בו התנהלה המדינה. עשינו שם עשורים. הצצתי, והנה לבד משולחן אחד מאוייש בשר לשעבר רוני מילוא, שהציג עמדה כלשהי בפני שתי אורחות, הריקנות אפיינה את מה שהיה שנים כה רבות ליבת המדינה. זילות פרלמנטרי.
הגעתי למשכן שהיה פעם ביתי השני לטקס פרידה ממזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ. היא אינה רק האישה הראשונה הממלאה את התפקיד שמתניע את הפרלמנט אלא הפכה ב-45 שנותיה בבניין לאייקון של המוסד המחוקק.
מלר הגיעה לכנסת עם המהפך שהעלה את מנחם בגין לשלטון. היא ניהלה את סיעת הליכוד ביעילות, ותמיד ברוח טובה. כל סיעה הייתה מתברכת במנהלת כמותה, שצברה ידע שאין לו תחליף. המאגר שבזיכרונה היה גדול ממה שנצבר בכלים הדיגיטליים.
לאיטה עברה לעבוד בשרות הכנסת, ותמיד הצטיינה. כאשר מינה אותה יושב-ראש הכנסת ראובן (רובי) ריבלין למזכירת הכנסת כתבתי בנימה מעט פסימית כי היא "הקונסנסוס האחרון". זה לא קל. מלר הגיעה מבית מובהק של יוצאי האצ"ל ותנועת החרות והזדהתה עם הליכוד. אביה יוסי איש נתניה היה מעורב במבצע מסמר שיער נגד הצבא הבריטי.
1. האם תוכל להתגבר על הסיעתיות לטובת טיפול ממלכתי הוגן?
היא עשתה זאת בהצלחה מלאה. התנהלותה תהיה מופת לכל מזכיר/ה שיבוא במקומה. אם נותר קונסנסוס בבית המשוסע הזה הרי הוא שירדנה עשתה זאת בהצלחה בשנים של סער פוליטי ואיבה עדתית שלא היו כמותם בתולדות המדינה. הכנסת נפרדה לא רק מעובדת בכירה. היא נפרדה היום מסמל-על.