תהליך יצירת הסדר העולמי החדש החל כבר לפני כ-40 שנה; במיקרו הוא החל עם נפילת בריה"מ אולם נדרשו לו כ-30 שנים נוספות בכדי להתחיל לבצבץ באזורים ותחומים שונים כתסיסות מקומיות שאינן אלא חלק מהסדר החדש. נקודה אופיינית אחת היא קוריאה הצפונית המתגרענת בחסות סין. נקודה אחרת היא תוכנית הגרעין האירנית בשילוב עם מורך-הלב של המערב. נקודות נוספות הן: פעילות סין בים סין הדרומי, תוך התעלמות מארה"ב ואזהרותיה והשיח הסיני החדש-ישן על היות טאיוואן חלק מסין (לא במקרה מזכיר את אמרותיו של פוטין לגבי מזרח אירופה). מכאן אפשר להמשיך לשרטט את הקווים לדרך המשי היבשתית החדשה של סין לאפריקה, ליציאת ארה"ב מהמזרח התיכון ובריחתה מאפגניסטן, שביססו את השותפות המרכז אסיאנית החדשה בין סין, רוסיה, אירן, אפגניסטן, קזחסטן, פקיסטן, ואזרבייג'ן - שמוסדה בהסכם ב-2021. כוונתו המוצהרת של ההסכם היא להסדיר את פעילות אפגניסטן שבשליטת הטליבאן במרחב זה. הנוכחות הרוסית בסוריה ולאחרונה פלישתה לאוקראינה, משרטטים חלק נוסף של קו התיחום המתהווה. המהלך האוקראיני ננעץ בליבן של אירופה ונאט"ו והזכיר להם ולנו שהעולם במאה ה- 21 משתנה וישתנה והם כבר אינם המלכים הבלתי מוכתרים אך מובהקים של ההגמוניה הגיאופוליטית מן המאה ה-20.
פוטין הבהיר את כוונותיו כבר ב-2014. אוקראינה שגתה שגיאה חמורה כאשר הניחה לעולם המערבי בראשות ארה"ב להוליכה שולל ולגרום לה להאמין שיבלום את דרישות רוסיה לרבות על-ידי שימוש בכוח. המערב יכול להכביד מאוד על רוסיה באמצעות הכלכלה החזקה שלו, אולם אינו יכול למנוע בעדה לממש את מטרות היסוד האסטרטגיות שלה יען כי אינו מוכן למבחן השימוש בכוח; לרוסיה יותר ראשי חץ גרעיניים מאשר למערב כולו.
כלכלה מעצמתית עויינת יכולה לשתק מדינה קטנה או בינונית אך אינה יכולה לשתק מעצמה גרעינית, שמוכנה להקריב ואפילו להשתמש בכוח בכדי להשיג או לשמר את יעדיה הגלובליים. אם ארה"ב אינה רוצה להידחק לקרן הזווית של צפון אמריקה ומערב אירופה, עליה לבחון מחדש את מדיניותה במערב אסיה (מהודו מערבה) ובמזרח התיכון: - בלימה אפקטיבית של אירן גרעינית, עכשיו.
אוקראינה תיטיב לעשות אם תשתחרר בהקדם מחלומות העבר על "מלחמת דוד בגוליית" וניצחון החלשים על החזקים. ניצחונות מעין אלה הם "תקלות של ההיסטוריה" ומתרחשות כאשר מאזן הכוחות האמיתי בין "החלש" ל"חזק" שונה בפועל מ"הפטה-מורגנה" הראשונית והנראית לעין שלפני המבחן העיקרי. לשם כך עליה לקבל את פשרת פוטין-בנט ולהפסיק את המלחמה באוקראינה לפני שהמדינה תיהרס כליל. כך תוכל לגשת לשיקום כלכלי-אזרחי מהיר במקום להמשיך ולהשקיע משאבים בלחימה אבודה כמו גם לקיים קשרים כלכליים הדוקים עם אירופה ומדינות רבות נוספות, ובלבד שתשכח מנאט"ו.
ללא ארה"ב נאט"ו כיום איננה יריב שבכוחו להניא את רוסיה מכוונותיה ומטרותיה. אין ספק שאירופה תתפנה עתה, בין היתר בהשפעת אירועי אוקראינה, לחיזוק כוחה הצבאי וראינו כבר את הסנוניות הראשונות בגרמניה ובריטניה. ארה"ב מאידך נערכת לקרב על המזרח הרחוק, ולא תפתח מרצונה החופשי חזית גדולה נוספת ממזרח לה. בקונסטרוקציה העולמית החדשה ואחרי עידן פוטין, המציאות עשויה להיראות אחרת ומוטב שאוקראינה תהיה מוכנה לקראתה היטב בעולם המודרני, כלכלה חזקה ויכולות טכנולוגיות גבוהות הינם תנאים הכרחיים לעוצמה לאומית, כפי שמוכיח גם המקרה הישראלי.
ברית נאט"ו לא בלמה בעבר את רוסיה הסובייטית שנבלמה בזכות העליונות האמריקנית העולמית ונכונותה של ארה"ב להשתמש בעליונות זו; בעקרון זה המצב גם עתה. משהחליטה ארה"ב שאינה מוכנה להתעמת כיום ובטווח הזמן הנראה לעין עם רוסיה בטרם תיישב עם סין את המחלוקת המעצמתית על המזרח הרחוק, אין בידי אוקראינה קלפים כלשהם. אירופה המרכזית והמערבית חייבת ל"הסתנף" לארה"ב מבחינה כלכלית וצבאית ועם זאת לקיים גוש כלכלי חזק עם שלוחות מובהקות בכל העולם ובמיוחד בדרום-מזרח אסיה ויפן ובמרכז אסיה, ממנו יצאה עם תום עידן האימפריאליזם. ככל שתפגין עוצמה צבאית משותפת ונחישות להפעלתה לצד העוצמה הכלכלית, כך תהיה מוגנת טוב יותר. מכאן שעליה לבחון מחדש את אופיה ומהותה של הקהילה האירופית ואת רמת האינטגרציה שלה.
2
חשיבה חדשה מצד המערב
העידן החדש מאפשר קשרים הדוקים בין מדינות המרוחקות פיסית זו מזו, בתנאי שיהיה מושתת על שיתוף אינטרסים ועל מחויבות הדדית אמיתית. הגוש האסיאני הגדול: סין + רוסיה, יאתגר כל קומבינציה מעצמתית אחרת - עד להופעת הודו על הבמה הבינלאומית - ומחייב חשיבה חדשה מצד המערב, שנמצא במיעוט דמוגרפי וגאוגרפי מול צירוף זה. דברים אלה אמורים לגבי אסיה והמזרח התיכון בתנאי שלא יתגרענו בתקופת ה"דימדומים". השגיאה החמורה של ארה"ב מול אירן היא שהיא "מבלבלת" מטעמי נוחות אך בחוסר היגיון ואחריות בין עוצמה קונבנציונאלית לבלתי-קונבנציונאלית. שכן רכישת יכולות גרעיניות צבאיות היא בלתי-הפיכה. אם תוביל ההתגרענות האירנית למרוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון, יהיו ארה"ב והמערב בין המפסידים העיקריים מכך. האיום הישיר הראשי על ארה"ב מהמזרח התיכון הוא איום הטרור, ועם יכולות גרעיניות נפוצות באזור זה, תגדלנה מאוד סכנות הטרור ונזקיו הפוטנציאליים למערב.
ראינו שבשלב זה נמצאת ישראל על קו-התפר שבין אסיה (המזרח) למערב, והשאלה שתעמוד בפניה בשנים הקרובות היא לאן תמשיך או איזו גישה תעצב מול הווייה זו. ספק אם תוכל להתמיד לאורך זמן במדיניות "עם לבדד ישכון" ועליה להיערך בין היתר ע"י קניית זמן להתבססות באמצעות עליית וקליטת יהודים, פיתוח כלכלי מואץ, סיפוח שטחי א"י המערבית ופריסת הנכסים הדמוגרפיים והכלכליים בכל השטח הריבוני. כ"כ יש לזרז את קידום הסכמי אברהם בשילוב עם הסדר או משבר עם ירדן. הסדר פדרטיבי עם ירדן הוא הפתרון הטוב ביותר ולמעשה היחיד האפשרי לבעיית א"י.
3 ברית מוסלמית-שיעית מתונה בשיתוף עם ישראל ואולי גם עם טורקיה (בהנחה שארדואן מבין את המציאות העולמית החדשה), עשויים להוות את הנדבך הדרומי של העולם המערבי המצטמצם, ולהקנות לו עומק אסטרטגי ודמוגרפי-כלכלי.
להידבר עם הקהילות היהודיות בתפוצות
הסכנה הגדולה ביותר לישראל במערב נשקפת כיום מהאגף השמאלי הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית ומניסיונות של חוגים יהודיים אנטי-ישראלים (BDS ודומיו) או תומכי הזרם הפרוגרסיבי שמנסים וינסו להכתיב לישראל מהלכים בתחום הביטחון הלאומי (כגון: הקמת מדינה פלשתינית). כמו-כן מדשדשת ישראל בתחום עיצוב החוקים והתקנות הלאומיים שעל פיהם היא מתנהלת כמדינה יהודית עם ממשל דמוקרטי.
4 כאן נדרשת הידברות עם הקהילות היהודיות בתפוצות, במיוחד הגדולות, והפקת הלקחים מהניסיון האוקראיני שהיו צפויים ואכן הומחשו בו היטב.
5 ישראל ריבונית בתוך גבולותיה וחייבת לשמר זאת. דומה שמשמעות הדברים אינה ברורה ליהודים וישראלים כאחד. הפירוש המעשי הוא שחסות ישראלית בלתי-מותנית ליהודים, קיימת אך ורק בתוך גבולות ישראל; תובנה זו יש להחדיר גם לתודעת הקהילות היהודיות. לפיכך,
יהודי התפוצות אינם יכולים לצפות שישראל תעדיף אותם על פני אזרחיה ובעיקר אינם זכאים לדרוש זאת ממנה. (מבחינה זו גישתו של זלנסקי היא בלתי מעשית ולעיתים אפילו בוטה וחסרת אחריות). טוב יעשו יהודי התפוצות אם יקדימו עלייתם ארצה בטרם יאלצו לעשות זאת מסיבה כזו או אחרת.