הכל כזב יש המאוכזבים משום שבסדרתי איני מזכיר שום איגוף מימין ואף לא דילוג קדימה, ואין שום פזצט"א, אלא רק תהליכים ומהלכים גדולים. מניסיוני, גם במלחמות ישראל, מלחמה הנה עידן השקרים. הכל כזב. כל הצדדים (וארצות-הברית והתקשורת המערבית הנן צדדים למשבר) משקרים במצח נחושה במערכות מתוחכמות יותר ומתוחכמות פחות של דיסאינפורמציה, שיש בהן הכל פרט לאמת. יתר על כן, התקשורת המערבית (כולל שלנו) עוינת מלכתחילה לרוסיה ולפוטין, והיא קרקע נוחה לקליטת דיסאינפורמציה מערבית ואוקראינית אם לא לייזומה.
כיוון שכך, אי-אפשר לוודא כעת מידע, שמגיע משדה הקרב. רק בראייה לאחור נוכל לדעת, פחות, או יותר, מה היה דיווח אמת. רון בן ישי, עיתונאי, שאני מעריך, כתב בספרו האוטוביוגרפי, "חי במלחמות", כי בסקרו מלחמה רואה כתב פרטים ממנה ממבט נמלה, שיש בו הרבה "צבע" ואנושיות, אך מידע מפורט וכללי יותר ניתן להשיג רק במפקדות, תמורת ויתור על המגע הישיר עם שדה הקרב ועם הלוחמים.
ראו, למשל, את
פרשת אי-הנחשים באוקראינה. הרוסים כבשו את האי הקטן זמיני, "אי הנחשים", בים השחור מדרום לאודסה, לאחר ש-82 חיילים אוקראיניים, שהגנו עליו, לדבריהם, נכנעו. גורמים אוקראיניים הדגישו, כי שלושה-עשר חייליהם באי לא נכנעו, אלא נהרגו לאחר שהופגזו מהים ומהאוויר, ונורתה אליהם אש תותחים. בגלריה קייב שחררה הקלטה מרשת הקשר, שבה לעג חייל אוקראיני לרוסים, בהתייעצו עם חבריו, "לענות לו [לקצין הרוסי] שיילך להז...?"; ואז הגביר את קולו, ואמר בקשר: "ספינת מלחמה רוסית, לכי להז...". לאחר מכן אבד הקשר עם החיילים באי, ובאוקראינה קבעו, שכולם נהרגו. וולודימיר זלנסקי, נשיא אוקראינה, חלק כבוד לאותם החיילים: "כל מגיני האי מתו, אבל הם לא נכנעו. כולם יוגדרו כגיבורי אוקראינה". כעבור כמה ימים, לאחר שמשרד ההגנה הרוסי פרסם תמונות של שבויים, שלכאורה, היו מגיני האי, נכתב בהודעה של משמר הגבול האוקראיני, כי ייתכן, שהם כלל לא נהרגו. האם זה סוף הסיפור בסאגת אי-הנחשים?! ייתכן, שלא. כך זה במלחמה.
גם לכן, איני קונה בקלות את הסיפורים על התבוססות הצבא הרוסי בבוץ האוקראיני. העולם מתקשה להבין את עצירת המתקפה הרוסית. בתורת הלחימה הרוסית כתוב, שצריך להכות באויב בהתמדה ובעוצמה עד קריסתו. האם לנוכח חשיפת זירת הלחימה לתקשורת העולמית "עידנו" הרוסים את תוכניותיהם, או שמא הם מחכים לקריסת ממשלת אוקראינה ולהחלפתה באחרת, שתהיה נוחה להם?
רק כשתסתיים המלחמה, נוכל לבחון בשיקול-דעת את מהלכיה, את תוצאותיה הקרקעיות והמדיניות ואת היחס בין התוצאות לבין המטרות, שנקבעו מראש (למשל, בנאום פוטין בוועידת מינכן לביטחון, 2007, שבו פרס את חזונו הגיאו-אסטרטגי). המערב התעלם ממנו, ולאחר כשנה פלשה רוסיה לגאורגיה, ולאחר שבע שנים - לאוקראינה. ההתעלמות המזלזלת מדרישות רוסיה, לשמור על ביטחונה הלאומי, הנה אחד מזרעי העימות הנוכחי באוקראינה.
במלחמה כמו במלחמה יש מנות גדושות של לוחמה פסיכולוגית (ל"פ) מכל המינים ומכל הצדדים. כמעט כל הדיווח מבוים ומוזמן, ולשוגים באשליה, שהיום אי-אפשר להסתיר את האמת, אני מציע להמתין בסבלנות...
ניתוח מעניין של הל"פ במערכה - נכון לעכשיו, כמובן -
מביא ד"ר רון שלייפר, המשווה את המערכה הנוכחית למלחמות מסוף המאה התשע-עשרה על-רקע החידושים הטכנולוגיים. שורתו התחתונה בדבריו - אסור לקבל מידע, שאנחנו מקבלים, כמות שהוא.
סוף עידן הלאומיות? מרצים בפקולטות למדעי הרוח והחברה באוניברסיטאות במערב, כולל אצלנו, המוצפות עד להקיא ברעיונות פוסט-מרקסיסטיים ופרוגרסיוויים, הוזים כבר הרבה שנים את סוף עידן הלאומיות. הם גם טוענים, שהלאומיות הנה רעיון שולי, שאין לו ממשות, והוא בטל באמצע המאה העשרים.
יוסיפ ויסריאנוביץ דג'וגאשווילי, הלא הוא "הדוד ג'ו" ו"שמש העמים" סטאלין, כתב בשנת 1911, למיטב זיכרוני, בהיותו קומיסאר הלאומים במפלגה הקומוניסטית הרוסית, חוברת על פתרון בעיית היהודים. הוא לא היה יצירתי כמו אדולף היטלר, למרות שהתברר, שהוא רצחני, לפחות, כמו שותפו לעתיד. סטאלין טען, שמהפכת המעמדות, שתעלה לשלטון את הפרולטריון, תמחק את הלאומיות. כך, במדינה הרוסית אחרי המהפכה, שתונהג בידי המפלגה הקומוניסטית, לא תהיה עוד בעיית יהודים, כיוון שלא יהיו לאומים. בתיאוריה המרקסיסטית, לאום, כמו דת, תרבות ועוד רעיונות, הנו בניין-על, שנועד לשעבד את הפרולטריון לבעלי ההון. מהפכת המעמדות נועדה לשחרר את הפרולטריון מעולם של בעלי ההון. כלומר, לא יהיה עוד צורך בלאום, בדת ובבנייני-על אחרים.
באותה הרוח מתייחסים הפוסט-מרקסיסטים ללאומיות, כיוון שלא למדו לקח, שהמרקסיזם וצאצאיו האידיאולוגיים הנם הבל ורעות-רוח, שהמיטו רק אסונות ורצח המוני על האנושות. הללו חטפו סנוקרת איומה לנוכח גילוי הלאומיות באירופה ובאסיה בסוף המאה העשרים. אפילו מונטנגרו, שגודל אוכלוסייתה כשכונה בניו-יורק, דרשה להיות עצמאית. ולא נדבר על מדינות אחרות, שנוצרו מהתפרקות יוגוסלביה וברית-המועצות, או על חלקים בדלניים במדינות שונות. גם העם האוקראיני, שלא הייתה לו מדינה עצמאית למן המאה האחת-עשרה, שמר על הרגש הלאומי, והתנגדותו העיקשת לפלישה הרוסית לארצו מעידה על כך.
דרך אגב, בשל אותו עיוות ראייה, טעו מנהיגי ברית-המועצות בתש"ח, ודמיינו (אולי בהשפעת סוכניהם ביישוב היהודי), שמדינת ישראל תהיה דמוקרטיה עממית בנוסח סובייטי. הלאומיות חיה בעולם, ובועטת. זה היה בעבר, וזה קורה עכשיו. המנסים בכוח להתעלם ממנה מוליכים את עצמם ואת תלמידיהם שולל בזדון.