זיקתו של גרשוני ל'סדנת ההדפס' בירושלים

משהחלה לפעול בירושלים 'סדנת ההדפס' בניהולו של אריק קילמניק, היה גרשוני בין האמנים הראשונים שיצרו שם הדפסים. סדנת ההדפס הייתה בקשר אמנותי קרוב עם גרשוני, אך יש לציין שהסדנה מעודדת אמנים שונים לפתח את אמנות ההדפס, וגם מעודדת אמנים לברר את האפשרויות השונות של מדיום ההדפס, תוך מתן דגש ליצירתיות בטכניקות חדשניות. נזכיר כי בשנת 1984 הוא יצר שם עבודות 'הֶדפס': סדרת התצריב "קדיש", "אבינו מלכנו", וכן י"ג תחריטים לשירי חיים נחמן ביאליק. ראיתי יצירות אלה בתערוכה המוצגת עתה בירושלים. באופן עקבי בכל יצירותיו, יש חיפושׂ זהות ורצון להתחבר לרצף התרבותי שקדם לו, ובכך ביאליק מייצג בעיניו את הספרות העברית החדשה. הבאת פרשנות לביאליק ועיצוב שיריו בהדפֵּסים יש בה שאיפה אל הנשׂגב. לא פעם בצבע השחור של ההדפס נמהל צבע זהב, המייצג קדושה, אלוהיות, שֶׂגב.

עיצוב יצירותיו של ביאליק בהדפסים

גרשוני משלב בהדפֵּס גם מוטיב עיניים, כרמז לשיר של ביאליק "העיניים הרעבות שככה תתבענה". וגם זִכרון העיניים של הנספּים בשואה. היה מרתק לעקוב בתערוכה אחר התחריטים לשירי ביאליק. בכיתוב בתערוכה מופיע: "13 תחריטים (תצריב, אקוונטיטה-תחריט יבש, שעווה רכה, עיפרון חשמלי ואקוונטיטת-סוכר". כך צוין: "השירים שועתקו מתוך כרך שירי ביאליק (מהדורת חובבי השירה העברית, ברלין תרפ'ג) והודפסו בדפוס רשת". השירים של ביאליק הם שיריו העבריים, אך בצדם מופיע שיר ביידיש 'תחת העצים הירקרקים', וביידיש: 'אונטער די גריניקע ביימעלעך', והם מובאים בכתב ידו של גרשוני, בדפוס רשת. מעניין שהמֵניע לעבודה על יצירות ביאליק היה קשר של גרשוני עם פרופ' דן מירון. מירון כתב מחקר על יצירת ביאליק, והוא אִתגר את גרשוני אם יוכל לתת ביטוי אמנותי ליצירת המשורר. גרשוני הביא אכן את הטקסט של השירים, אך למשל בצד השיר "אל הציפור" הוא כותב בכתב ידו "צרות מתרגשות לבוא". מי יודע? אולי הוא חזה את הצרות המתרגשות וקורות בימים אלה באוקראינה, בז'יטומיר כפר הולדתו של ביאליק! קראתי בעיתוני בעבר על גרשוני והופעותיו באירועי ספרוּת, והתברר לי שהוא הופיע לאירוע ספרותי וקרא שם את "אל הציפּור" ושר אותו בלחן שרווח בחוג הספרותי של ביאליק באודסה.

מגמות ביצירת משה גרשוני

לא היה ברור לי בשיטוט בתערוכת ההדפסים, האִם יש סתירה בין גרשוני הצייר לבין גרשוני יוצר ההדפֵּסים, או שזו הייתה דרכו של גרשוני בחיפושׂ דרך לבטא את תפיסתו האמנותית ואת חיפוש הזהוּת. היו בעבר מבקרי אמנות שהגדירו את הנטייה של גרשוני ביצירותיו, הן בציור והן בהדפֵּסים, הנוטות אל המיסטיקה ואל רבדים יהודיים, כנטייה 'פּוסט חילונית'. כאשר בוחנים בתערוכה זו וגם ביצירות אחרות של גרשוני, עולה השאלה של קשר באמנות המערבית היום בין המסרים של האמנות ובין התיאולוגיה וביטוייהָ ביצירות האמנות. גרשוני מחפשׂ אחר מהות האדם, אך גם אחר זהותו כאמן יהודי. יש הרואים ביצירותיו גם ביטוי של חיפוש אחר האלוהות, אחר חוויה דתית (לא דתיות ממוסדת, אלא חוויה רליגיוזית). היו מבקרי אמנות שראו במהלך של גרשוני רֶה- מיסטיפיקַציה. התערוכה מזמינה את כל שוחרי האמנות הישראלית ליהנות מהדפּסים מרשימים ומפעימים. לשוחרי היצירה של גרשוני צפויה חוויה מטַלטלת.