כמדומני שהכול כבר נאמר על הבג"ץ. אותה ערכאה שיפוטית שעושה שפטים בכל מה שיהודי כאשר המטרה - כינונה, חלילה, של מדינת כל אזרחיה במקומה של מדינה יהודית ראשית צמיחת גאולתנו, בארץ המובטחת לנו על-ידי בורא עולם ועל-פי חזון הנביאים.
ישנה הבדיחה המפורסמת על אורח בבריכה שמגיע אל המציל על-מנת להתלונן על אורח נוסף המטיל מימיו לתוך הבריכה. משיב לו המציל - מה אתה רוצה ממני, הרי הכל עושים זאת. עונה לו המתלונן - נכון, אבל לא מהמקפצה!
נחזור לענייננו - בשורה בלתי נגמרת של הכרעות "שיפוטיות" מוכיח פעם אחר פעם בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק את הטייתו הפוליטית המובהקת לפיה כל אזרחי המדינה שווים (גם ברמת השאיפות הלאומיות והגשמתן), לפיה אין עדיפות לצביון היהודי של המדינה, לפיה זכויות אדם והשמירה עליהן היא קריטית (ככל שמדובר בערבים...) וכאמור, עוד הדוגמאות רבות.
אמר לי פעם רב מוכר על חבר משותף עמו ניהל ויכוח נוקב בשאלות אמונה: "אמור לחבר שלך כי בניגוד לטענתו כי אינו מאמין בקיום האל, האמת היא שהוא מאמין גדול! אלא שהוא חושב שהוא עצמו הוא הוא האל", ואידך זיל גמור... שם מצויים "שופטי" בג"ץ. מנקודת ראותם הם הם הנאורים, הם אלה היודעים מה נכון, האמת והצדק מצויים בכף ידם והם אשר יקבעו גורלות, לשבט או לחסד, בכל דבר וענין. לא נפקא מינה שהשקפתם מנוגדת להלכי הרוח בעם, שתפישת עולמם תואמת מיעוט מבוטל (מאד) באוכלוסייה, שאמונותיהם שגויות, מתחלפות, מעוותות ולעתים פוסט ציוניות ואנטי יהודיות - בידיהם הכוח והם דורסים ללא הבחנה מה שזר לרוחם הדוויה, זו הנעדרת אמונה, שמחה יהודית, גאווה לאומית וחזון ציוני.
ההתעללות בחלוצים מתיישבי הארץ, בחיילי צה"ל, בשומרי השבת והמסורת ובכל יהודי שזהותה היהודית של המדינה חשובה לו אינה יודעת גבול, הפסיקות בהתאם! כך בענייני השבת, כך בעניין המקומות הקדושים, כך בענייני הגירה, כך בדיני עבודה, נישואים, משפחה ולאחרונה אף בענייני חמץ.
לשם המחשת העניין אביא שתי דוגמאות - נתיב האבות וחאן אל אחמר. בנתיב האבות פסק הבג"ץ כי יש להחריב כמה וכמה בתים על שום היותם בנויים באופן לא חוקי. הפרטים שהתגלו הם מזעזעים, לא פחות! מדובר בכמה בתים שהחריגה בהם הייתה ברמה של סנטימטרים עד מטרים ספורים מאד. כך למשל בית משפחה אחת היה כולו חוקי אלא שבסלון הייתה רצועה באורך כארבעה מטרים וברוחב של כחצי מטר שלטענת העותרים חרגה מ"קו כחול" ויש ספק אם היא על קרקע פרטית אם לאו (ה"בעלים" הערבי לא נמצא מעולם...). במצוקתם ועל-מנת למנוע חורבן הבית כולו הציעו בעלי הבית להרוס את הרצועה "הלא חוקית" ובכך להכשיר את הבית. הבג"ץ סירב. סוף סיפור - כל הבתים שנדונו שם הוחרבו על-ידי המדינה בהוראת הבג"ץ ובתוך לוח הזמנים הדרקוני אותו קצב (תרתי משמע) הבג"צ.
מן העניין לציין שבמקרה זה בג"ץ היה אסרטיבי מאד, דרש כי הצווים שהוציא ימולאו בדווקנות ובלוח זמנים קצר, ללא דחיות וללא פשרות. כשעלתה טענת סעד מן הצדק נדחתה הטענה באחת! לעומת ערלות הלב אותה גילה הבג"ץ בנתיב האבות בחאן אל אחמר הסיפור שונה לחלוטין. למרות שבחאן אל אחמר מתקיימת השתלטות לא חוקית על שטח גדול מאוד כאשר במקום בנייה נרחבת עד כדי יישוב ממש ולמרות שהוכח שהבנייה לא חוקית ולמרות שכמי שכפאו שד נאלץ הבג"ץ לפסוק שדין חאן אל אחמר להתפנות - למרות כל אלה חאן אל אחמר עומדת על מכונה והבג"ץ נעתר פעם אחר פעם אחר פעם (כבר כמה שנים!) לבקשות דחייה שנדמה שאין להן סוף.
יהודים מול האויב הערבי - לבם של ערלי הלב מהבג"ץ עם האויב הערבי - והרי התוצאות לפנינו. ככה ייעשה למי שהבג"ץ חפץ ביקרו וכך ייעשה למי שהבג"ץ רומס אותו בעקביות ומצר את צעדיו.
