בזמן האחרון אני מרבה להשתמש במונח טהרנים לתיאור יפי הנפש שדורשים לקבל פליטים אוקראינים נוצרים בלי הגבלה (אבל למה לא פליטים אפריקנים, יש בעיה עם צבע העור?), שנותנים עצות לנפתלי בנט לא לנסות לגשר בין זלנסקי לפוטין כי פוטין פושע מלחמה (אבל ערפאת הוא צדיק הדור ואפשר לקבל איתו פרס נובל), וכדומה.
טוב, אני הראשון שטוען שאם לפונדמנטליסטים יש תסמונות, אז אני הכי לא שפוי, שאם אני מייחס למנהיגים ואושיות התרבות טיפשות או תמימות, אז זה כנראה בגלל שבאה זיקנה ובאה טיפשות בגילי המופלג. כי איני מבקש לשפוט את דבריי בגלל מה שאני אלא בגלל תוכן הטיעונים, אמון על סוקרטס לשפוט לגופו של עניין ולא של אדם.
ובעודי קורא את מאמרי האחרון על הטהרנים נזכרתי איך לפני כעשרים שנה בוועידה הבינלאומית שהשתתפתי בה בסטרזה שבאיטליה הטיח בפניי אחד מאושיות המדינה בבוז שאני טהרן ולא מבין דבר באילוצים של אתיקה ועסקים. אני סברתי שאני חסיד דרך הביניים האריסטוטלינית והנה מייחסים לי תכונות של טהרן, של הזוי וקיצוני.
כמו שהיופי בעיני המתבונן כך הטהרנות היא עניין סובייקטיבי. יש כאלה בעדי יהוה שלא ירצו לקחת עבודה כמנהל יצוא אם מרמים את המכס בקצה השני של העולם מבלי לעבור על חוקי ישראל, יש כאלה שסבורים שגנב הוא גנב גם אם סחב עם החברה' כשהיה בן 13 תירסים לקומזיץ של תנועת הנוער. כי דין פרוטה כדין מאה בכל מקום.
האירוע הראשון שלימדתי את הסטודנטים שלי היה על סמנכ"ל כספים שהמנכ"ל מנסה לשכנע אותו להכניס לספרי החברה עשרות אלפי דולר הוצאות נופש וסעודות פרטיות שלו כנסיעות והוצאות עסקיות, בזה שהוא מציע לו ולאשתו שבועיים נופש באיטליה על חשבון החברה כנסיעה עסקית. הסמנכ"ל מתנגד ובסוף מוצא עצמו מפוטר.
דרך ביניים הסטודנטים שלי אמרו לי שלא הבינו על מה כל המהומה כי בחברות שלהם זה אלפבית שהמנכ"ל מכניס את כל הוצאותיו האישיות כהוצאה עסקית. ואז שאלתי אותם מה ההשלכות לגבי עומק גביית המס, לגבי אמינות הדיווחים לדירקטוריון, לגבי הדוגמה האישית של הסמנכ"ל כשמחר הגיזבר גם יגנוב מהקופה הקטנה, כי כך עושות כולן.
הנטייה של המושחתים, של הטהרנים ושל הפרופסורים לפילוסופיה להפוך את כולנו לפושעים עם דוגמאות קיצון, כמו סחיבת תירסים לקומזיץ, חשבוניות כפולות להפחתת מכס של מאות אחוזים בארצות היצוא, ומתן עמלה של 10% לסוכן בדרום אמריקה שאולי הוא משתמש בה לשיחוד פקידי ממשל. להביא דברים אד אבסורדום.
כל ספרי האתיקה שלי, כל הניסיון העסקי שלי, כל ההוראה שלי לסטודנטים במשך עשור, נסבו סביב עיקרון אחד: שניתן להיות אתי וגם מעשי, בדרך הביניים בלי טהרנות. ומה שנכון לגביי אישית, לגבי עולם העסקים, נכון גם לגבי המדינה. אבל התופעה החמורה ביותר היא הצביעות, המוסר הכפול, הצדקנות, גניבת פיתות ונשיקת מזוזות.
כשחרדים מלבישים את בנותיהם בפוזמקאות עבים כבר בגיל שלוש ונותנים מחסה לפדופיליות מאוסטרליה. כשביבי משתלח נגד רשויות האכיפה רק כי העזו לחקור בפרשיות שוחד, מירמה והפרת אמונים שלו. כשמנהיגי הפלשתינים בני בריתו של היטלר וממשיכי דרכו, טרוריסטים, עריצים ומושחתים, מאשימים את ישראל בנאציות.
אתה מצפה מחרדים להיות אושיות מוסר. מרוויזיוניסטים לא לעשות לאחר מה שעשו להם, בלי חרות ומק"י, בלי שמאלנים וערבים. מלוחמי חופש הרוצים להשתחרר מעול הכובש להתנהג כמו גנדי ולתת דוגמה אישית. אתה מצפה מאבירי המוסר לא לכרות בריתות עם פושעי מלחמה כערפאת ואחר כך לייעץ לבנט לא לתווך עם פוטין.
העולם מטורף נראה לי שהקוראים שלי מצליחים להבין את הדקויות בהבחנה בין טהרנות לצביעות, כי אחת הדרכים לשלוט באנשים היא לתת להם תחושת אשמה. כך עשו הכמרים הנוצרים מקדמת דנא כשקבעו שכולנו פשענו לכן רק הם יוכלו לגאול אותנו מפשעינו. כך עושים אושיות המוסר כשטוענים שאנו פושעי מלחמה ועושים לנו ייסורי מצפון.
אנחנו פושעי מלחמה, פוטין פושע מלחמה, אבל הם מקבלים פרסי נובל עם ערפאת, הארכי פושע מלחמה. זה בדיוק ההבדל בין טהרנות לצביעות. כי אני עוד מוכן לסלוח לפרופסור לפילוסופיה שמלמד אתיקה על-פי קאנט והצו הקטגורי, שמעולם לא היה בשוחות כמוני, אבל אני לא מוכן לסלוח לטהרן שרואה רק טוב ברעים ורק רע בטובים.
או כמו שאומר מייקל דאגלס בתפקיד חייו בסרט "בדרך למטה", שמתוסכל מתופעות האזרח הבודד מול עוולות החברה, העוני מול העושר, הגיזענות, הפשע, הבטלנות והפרזיטיות, עוולות צרכניות, רשויות ציבוריות בזבזניות, ויוצא להילחם לבדו מולן, בהפגנת קיצוניות ואלימות, שבסופה הוא תוהה: SO, NOW I’M THE BAD GUY.
אז מי האיש הרע, כשכולנו רוצים להיות טובים וגיבורי על? בתחפושת או באמת! כולם משוכנעים שהם הטובים, פוטין וזלנסקי, ביבי ופרס, קנייבסקי וליברמן, ערפאת וגנדי, האחרים הם האשמים, רק לא הם, הם טהורים לעומת המושחתים, המוסר איתנו וגם אלוהים איתנו, אנחנו דוברי אמת והאחרים צבועים, אנחנו שפויים והעולם מטורף.
אין סתירה בין אמונה בעליונות החוק בישראל לריצה להאג לקעקע את עליונות החוק, אין סתירה בין הוקעת פוטין כפושע מלחמה לחבירה לערפאת העושה שלום במרומיו, אין סתירה בין הרצון להקים בית למחריבי ביתנו להוקעת יושבי ביתנו המטפסים על עצים, אין סתירה בין הוקעת העלאת השד העדתי לבין הטענה שרודפים את האמסלמים.
שותף נאמן אם יש דבר אחד המאחד את הטרגדיות הגדולות של מאה השנים האחרונות הוא תסביך הרדיפה. היטלר חשב שרודפים אותו, מקטינים אותו. צריך להחזיר עטרה ליושנה, כך גם מוסוליני, פרנקו וכל הפשיסטים והנאצים. אבל גם הפונדמנטליסטים בימינו רוצים להחזיר עטרה ליושנה וחשים מקופחים. החרדים, המשיחיים, הרוויזיוניסטים.
בישראל רוצים לחזור לימים הטובים של ישראל הישנה (של מפא"י הגזענית והמושחתת?), לאופוריה של אחרי אוסלו כשכל העולם חיבק אותנו ורק הימניים הרסו הכל (ברק, שבימיו ערפאת טרק את הדלת לשלום והתחיל באינתיפאדה השנייה, היה איש ימין?), כי המזרחים רודפים אותנו, ביבי רודף אותנו, רק אבו מאזן הוא שותף נאמן.
פוטין בוודאי מאמין שרודפים אותו, כשרוצה להחזיר את האימפריה הסובייטית לימי התהילה שלה (כשכל מרכיביה רצו רק להיות יתומים), כל אחד בפורים או בשושן פורים רוצה להיות נפוליאון (בלי סנט הלנה כמובן), וגם לנו לא חסרים מגלומנים שרוצים בהקמת בית המקדש השלישי, ארץ ישראל השלמה, שתי גדות לירדן, מהפרת לים תיכון.
אז מי בכל זאת טהרן? אלה הנוהגים בדיני טוהרה, כשרק האישה טמאה וקול באישה ערווה? אלה המוקיעים תיווך בין פוטין פושע המלחמה לאוקראינה ידידת ישראל מימי חמלנצקי, השואה, ההצבעות נגדנו באו"ם וגינוי הז'ידים שמרוויחים על חשבון הדם האוקראיני? הטהורים הבאים כמו כנופיית פשע לבית המשפט להפחיד את השופטים?
ביידן עשה כל טעות אפשרית, אך נהג בחוכמה כשהטיל סנקציות אישיות נגד האוליגרכים הרוסים. כי פוליטיקאים רוצים לשרוד ולהתעשר ואם הטייקונים כבר לא תומכים בהם, כי פגעו בכיסם, כי רודפים אותם, אז יש סיכוי שהתיווך של בנט (ה"פשיסט") יצליח וכמו שפישר בין רע"ם, מרצ, ליברמן וסער, כך יפשר בין פוטין לזלנסקי.
